וודאי מרביתכם זוכרים איך היו מספרים לנו פעם סיפורים לפני השינה שהיו מסתיימים במשפט המפורסם:״והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה…״
לנסיכה היו מאפיינים מסויימים מאוד וכך גם לנסיך או האביר על הסוס הלבן. לא פחות ולא יותר.
והיום?
כיום הסרטים והמסכים החליפו את הספרים והרבה פעמים אפילו את המגזינים.
ואם נתייחס לסרטים, הרי שלהוליווד יש חלק חשוב מאוד בהנצחת האגדות עליהן גדלנו והפחת חיים קולנועיים בהם.
את הנסיכים והנסיכות החליפו כוכבי הוליווד שמערכת משומנת מאוד של אנשי שיווק ויח״צ בנו להם תדמית ועל פיהם יישק דבר.
לפני 70 שנה היה זה תור הזהב של הוליווד שכלל שמות אלמותיים כמו : גרי קופר, מרלון ברנדו, אליזבת' טיילור, מרילין מונרו, גרטה גרבו, המפרי בוגרט, אינגריד ברגמן, ריטה הייורת', ספנסר טרייסי, קת'רין הפבורן ועוד…
היום אלו טום קרוז ובראד פיט או אנג׳לינה ג׳ולי, דמי מור וסנדרה בולוק, ג'וני דפ, שרליז ת'רון ורוברט דה נירו, סקרלט ג'והנסן, ג'וליה רוברטס, קת'רין זיטה ג'ונס וראסל קרואו והרשימה ארוכה…
או הדור הצעיר ביותר של הכוכבים הכולל את ג'סיקה צ'סטיין, אמה סטון, אדוארד נורטון, שיה לה בוף והאחים לבית המסוורת׳.
האגדות נבנו אט, אט לזיכרון הקולקטיבי של כולנו. החל מהאגדות הקולנועיות של דון חואן וולנטינו, דרך סרטים אירוטיים כמו "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים" ועד ל"חמישים גוונים של אפור" הפרובוקטיבי.
השמות הללו הפכו לנסיכים והנסיכות החדשים שתסריטאים מוכשרים וחולמניים שמים בפיהם את כל המשפטים הנכונים, מעצבי פס הקול את המוסיקה והכינורות שמתנגנים ברקע, הבימאי או לפעמים הכוריאוגרף את הרגל שמתרוממת עם הנשיקה האולטימטיבית והכל בסוף מסתדר.
הוליווד בעיקר אחראית על לקיחת ספרי האגדות של פעם והפיכתם לסרטים שעל פיהם אנשים מוכנים לחיות ולחלום וההיאחזות הבלתי מתפשרת באסקפיזם האולטימטיבי ובסוף ההוליוודי האומר שדברים תמיד מסתדרים בסופו של דבר.
מכאן נולד הביטוי השגור בפי כל: ״חי בסרט״ ולא רק כפי בשפת קולנוע כי אם כגישה לחיים. ריאליסטית או אמיתית – תלוי עד כמה אתה מוכן לאחוז בחלום ההוליוודי.
