סערת מירי רגב בפרסי אופיר



טקס פרסי אופיר 2016 שהיה אמור להיות יום חגה של תעשייה הרוצה להעניק פרסים והוקרה ליוצריה בשנה החולפת, ייזכר היטב בזיכרון הקולקטיבי של התעשייה כאן בארץ לא בשל רמת הטקס או ההפקה, לא בשל התרגשות הזוכים, אלא, בשל העובדה שהצליחו להפוך אותו למפלצת מכוערת שנתקשה לשכוח.

 

אני מביטה אל הבמה בטקס שנערך באשדוד ולא מאמינה למראה עיניי, עוד יותר לא מאמינה למשמע אוזניי :
טקס של תעשייה מאוד ספציפית הופך לבמה פוליטית קשה ונוקבת שאפילו אינה נאבקת באמת היכן שצריך ועולות בי אינספור שאלות:

למה איננו יכולים ללמוד מהטקסים הוותיקים, היוקרתיים והמכובדים שנערכים בעולם כולו ולהפריד לערב אחד בין לקקנות פוליטית חסרת תכלית למהות יצירתית שיש להעריכה?

 

מה פתאום צריך לעלות על הבמה ראש עיר מארח? עם כל הכבוד, מה הוא קשור?

 

מה פתאום צריכה לעלות שרה בממשלה לבמה? שלא לדבר על ההצגה שנתנה שנראה כי היא רק מחכה לקבל במה כדי להוכיח את מה שעדיין לא השכילה להבין: שכולנו כר רואים ויודעים שהמלך הוא עירום… איפה את, גב' רגב, ואיפה תכלית המילה תרבות של המשרד שאת עומדת בראשו? נראה שאלו שני קווים מקבילים שעל אף ניסיונות קדחתניים להפגיש ביניהם, זה לעולם לא עתיד לקרות…

 

אוי מירי, מירי… עד מתי תמשיכי להתנהג בכוחניות מכוערת?

 

עד מתי תמשיכי להפגין את בורותך ברחבי העיר?

 

מתי תקחי לך כבר יועצים ראויים שלפחות יצדיקו את המשכורות שלהם?

 

את קמה בתחילת שיר שאת מוחה כנגד סופו ש"לא ידעת" עליו? אין גורם תקשורת אחד שלא דיווח על הדילמה שבדרך… מה, את לא קוראת ורואה חדשות? אין מי שיקרא או יעשה זאת בשבילך?

 

את זועקת שאת רוצה לתקן דברים שכבר עובדים, מדברת על שיוויון וביטוי לכל האוכלוסיות – מה שרק מוכיח (שוב) שאת לא יודעת מהחיים שלך, כי אם רק היית טורחת לקרוא (לא חלילה לראות) את רשימת המועמדים השנה או בשנים האחרונות, היית אפילו שמחה על התוצאות ולא מגבבת עוד שטויות.

 

וה"אנחנו" וה"אתם" הזה שאינך שבעה ממנו… וואוו, כמה נמאס לשמוע אותו.
אז אגיד בשפה שתובן יותר: חלאס !!!
מספיק ליצור פילוג במקום שצריכה להיות בו אחדות. צריך להיות שיתוף וכבוד הדדי, קבלה של קולות שונים והלגיטימיות שבכך וכן. דמוקרטיה אמיתית. כזו עם משמעות כמו בימים הטובים שלאנשים במדינה הזו עוד היו ערכים ולשמחתי כי רבה, אני עדיין מכירה המון כאלו שעדיין מחזיקים בהם.

 

למה מוש דנון צריך להכביר במילים על חזונו והשינויים שהוא רוצה לעשות בתוך האקדמיה מבעוד מועד? קודם תעשה (והישגיו המקצועיים הוכיחו יפה מאוד את יכולותיו האמיתיות) ואחר כך תדבר…

 

למה צריך להתרפס בפני מועמדים ומקבלי פרסים בדבר הגעתם והופעתם בטקס?
לא נאה ולא לעניין לירוק לבאר ממנה הם שותים את כל המים.

 

 

ואני יכולה להמשיך אבל די!

 

עצוב לי שכך נראה המצב ושלא לומדים מניסיון העבר. מילא לטעות, פעם, פעמיים – אבל לא ללמוד מטעויות בכלל? זו כבר טיפשות.

 

אני יודעת עד כמה התאמצו החבר'ה בהפקה על מנת שאנחנו, אנשי התעשייה, נוכל ליהנות מהערב הזה וחבל לי לראות כיצד החלום שלהם התפוגג להם לנגד עיניהם כמו מסך עשן כבד.

 

כולי תקווה שכל מי שהיה, ראה, נכח, הרגיש, כעס, נרגע, ייקח את מה שקרה למקום כזה שלא נחזור אליו ושכל מי שצריך היה שיעור באיך להתנהג ואיך לא להתנהג – יפנים וישפר דרכיו/ה.