התשובה המיידית היא הרבה.
אך כדאי להבין מה נשאר צריך להבין מה היה.
היו כאן זוהר ותשוקה, חלומות וניצוץ, תעשייה שפעלה בשיטות מגוונות שעשו חסד בשעתו עם הכוכבים והמפיקים, אסקפיזם במיטבו, האדרת שחקנים לכדי מעמד של כוכבות ומניעת שערוריות או לידתן של כאלו כאמצעי למכירת עיתונים ואחר כך כרטיסים.
איך התחיל הרומן של אליזבת טיילור וריצ'רד ברטון? מאחורי הקלעים של האפוס, קליאופטרה.
למי נקשר שמו של נשיא מכהן אמריקני? לכוכבת החושנית ששמלתה התעופפה ברוח.
ואפשר להמשיך בלי סוף.
כשהוליווד היא הבירה האמיתית של הסרטים שהאולפנים שקמו בתחילת המאה הקודמת קבעו את הטון והכללים, הולידו כוכבים וקברו אחרים, הנציחו את נצחון הטוב על פני הרע באמצעות העברת הגיבורים מתוך דפי הקומיקס למסך הגדול והלהיבו דורות של מעריצים…. אפשר רק לשער שהיום לא נמצא הרבה שונה.
אז חלק מהשיטות עובדות פחות (הכוכבים כבר לא צריכים להיות כבולים לאולפן אחד, קודי המוסר של הייז כבר מזמן לא בתוקף, ואפשר לבחור אנשי מקצוע טובים גם מרחבי העולם ועוד) אך האסקפיזם בשיאו גם היום.
קל מאוד להבחין בין ״סרט הוליוודי״ בהגדרה לבין סרט עצמאי. בין קולנוע המגיע מארה״ב לבין כזה המגיע מאירופה או מהמזרח הרחוק.
הכוכבים הם עדיין אלו שאנו רוצים לראות בתקשורת רק שהיום יש להם דרכים נוספות להגיע למעריצים שלהם בעולם.
