כמי שחיה ונושמת קולנוע מאז שאני זוכרת את העצמי הבוגר שלי, טקס האוסקר ייצג עבורי את אחד מהזמנים המרגשים בשנה הקולנועית – רגע בו מתכנסים מיטב הכוכבים שעשו את מיטב הסרטים לערב של הוקרה, ערב של הגשמת חלומות.
כן. אני מאותם אנשים הרואים את האוסקר מידי שנה בלייב, מתכוננים ללילה לבן שמבחינתי הוא לילה של זהב ואבק כוכבים.
יש טקסים מעניינים יותר, לפעמים הם מעניינים פחות, אך אחרי הכל, מספיקים כמה רגעים של קסם או נאום מרגש, של מסר נכון או נקודה למחשבה, כדי שהצפייה כולה תהיה שווה וזה עוד לפני שדיברתי על הקטע המקצועי בכלל המחייב אותי, באופן טבעי, לצפות.
הרשו לי להעניק כאן סקירה מקיפה הכוללת גם רגעי נוסטלגיה והסטוריה, גם ידע כללי על הטקס, סרטונים מרגשים שיעלו לכם חיוך וכמובן… בסוף העמוד תוכלו למצוא את הצפי וההימורים לטקס של אוסקר 2019.
אם כן, נתחיל מההתחלה:
פרס האוסקר הוא פרס המוענק על ידי האקדמיה האמריקנית לקולנוע ונחשב לפרס היוקרתי ביותר בעולם בתחום הקולנוע.
כל הטקסים המקדימים המתחילים מחודש ינואר מידי שנה הם אמנם חשובים אך מהווים מעין קטליזטור למה שעתיד לקרות בטקס האוסקר.
הטקס שודר בשידור ישיר בטלויזיה החל משנת 1953, בשנת 1966 כבר היה ניתן לצפות בו בצבע, והחל משנת 1976 הטקס נערך בלוס אנג'לס ומשודר ברשת ABC. מאז שנת 2002 מתקיים בתיאטרון דולבי.
איך הכל התחיל?
האקדמיה לקולנוע נוסדה ב-11 במאי 1927 כאשר דאגלאס פיירבנקס – שחקן, תסריטאי, בימאי ומפיק יהודי – היה אחד מקבוצת מפיקי הסרטים – 36 במספר – שהקימו את הארגון. לצידו היו, בין היתר, מרי פיקפורד (אשתו השנייה) ולואיס מאייר. אגב, בזמן נישואיו לפיקפורד הם נחשבו לזוג הנוצץ של הוליווד ובנם היה השחקן, דאגלס פיירבנקס ג'וניור.
עובדה מעניינת נוספת היא שהוא נמנה בין חבריו הטובים של צ'רלי צ'פלין ויחד איתו ועם מרי הם הקימו את אולפני יונייטד ארטיסטס.
ובחזרה לאוסקר – הם שכרו 3 חדרים בשדרות הוליווד שהפכו למטה הראשי.
הפרסים הראשונים הוכרזו ב – 18.02.1929 במסיבה פרטית ונמסרו בפועל ב – 16.05.1929 ותוך פחות מרבע שעה סיימו לחלק את כל הפרסים. שמות הזוכים נרשמו מאחורי דף הניוזלטר של הארגון .
כרטיסים לטקס עלו 5$ בלבד ונכחו במקום "רק" 270 איש שכללו את חברי האקדמיה דאז ואורחיהם.
הטקס נערך באולם אירועים במלון רוזוולט בהוליווד כאשר באולם עצמו נתלו על הקירות תמונות של הזוכים. באותה הזדמנות ציינו גם את שנת הפעילות השנייה של האקדמיה .
פיירבנקס היה לנשיא האקדמיה למשך השנתיים הראשונות לכינונה ואף הנחה את הטקס הראשון ביחד עם וויליאם סי. דה מיל (האח של ססיל שעל שמו יש פרס המוענק בטקס אחר, טקס גלובוס הזהב…).
מכאן, המסיבה גדלה, החלו להזמין גם חברים מהעיתונות ואח"כ מהרדיו והטלויזיה והשאר הסטוריה.
שימו לב לפרסים המיוחדים המוענקים באותה השנה:
** הפעם הראשונה והיחידה שמוענק פרס למי שאחראי על כיתוביות סרטים.
** פרס מיוחד לאולפני MGM על הפקת "זמר הג'אז" – מהסרטים המדברים הראשונים ופרס מיוחד לצ'פלין על הישג רב מערכתי בסרטו, "הקרקס", בו היה גם תסריטאי, גם בימאי, גם מפיק וגם השחקן הראשי.
זהו המקום להדגיש את העיתוי הכל כך מיוחד שהטקס הראשון מתקיים. הוליווד נמצאת בתקופת מעבר מהראינוע לקולנוע. על כן, חלק מהסרטים שהיו מועמדים נכללו עוד בין הסרטים "האילמים" וחלק כבר מהעידן "החדש" של אז.
ומה מעניקים?
פסלון בדמותו של אביר המחזיק חרב כסימן למגן על סלילי סרטים = פילמים. כך הוא צויר לראשונה ע"י סידריק גיבונס, הארט דיירקטור הראשי באולפני MGM.
שנה לאחר מכן פנה לפסל, ג'ורג' סטנלי, שיפיח חיים בציור ויהפוך אותו לפסל. זה נעשה מברונז עם ציפוי זהב 24 קראט המונח ע"ב שיש שחור. גובהו 34 ס"מ ומשקלו 3.85 ק"ג . העיצוב לא השתנה מאז….
הנה לפניכם סרטון הממחיש את תהליך הכנת הפסלון:
כיום מונה האקדמיה כ – 6,700 חברים – רובם אמריקנים אך יש, כמובן, גם חברים ממקומות נוספים בעולם.
החברות באקדמיה היא תלוית הזמנה. או שהיית מועמד לאוסקר – מה שמקנה לך סיכוי להיכנס לאקדמיה או שיש לך שני ספונסרים המזמינים אותך להיכנס ולהיות חבר. ברגע שנכנסים, יש להשתייך לאחד מ – 17 הקטגוריות השונות.
יש גם חבר נאמנים /מכובדים שהם כמו הנשיאות העליונה עם סמכויות מיוחדות משלהם.
BOARD OF GOVERNORS לאקדמיה נשיא הנבחר מידי שנה ולא יכול להיות נשיא יותר מפעמיים.
עד כה, היו 36 נשיאים – מהם רק פעמיים נשים – ולנשיא הנוכחי קוראים: ג'ון ביילי והוא צלם קולנוע.
מקור השם 'אוסקר'
בראשית הדרך ובאופן רשמי נקרא הטקס: Academy Awards of Merit = פרס ההוקרה…
והכינוי: "אוסקר" אומץ על ידי האקדמיה רק בשנת 1939.
ישנן לפחות שתי גרסאות באשר למקור השם "אוסקר":
** לפי מקור אחד, את הכינוי "אוסקר" הגתה ככל הנראה מרגרט ווריק, עובדת האקדמיה לקולנוע, כשהעירה שהפסלון מזכיר מאוד את דודה, אוסקר. בזמן שכינתה ווריק את הפסל בשם אוסקר, נכח עיתונאי בשם סידני סקולסקי, אשר דיווח על מציאת השם "אוסקר" באחד מטורי הדעה שלו.
** לפי אחת מהביוגרפיות של השחקנית, בטי דייוויס, נטען שבטי עצמה קראה לפסלון בשם אוסקר, על שם בעלה הראשון, הרמון אוסקר נלסון.
נו שויין… J בין אם הייתה זו המזכירה או דייוויס בעצמה, השם החל להיכתב בעיתונים, להיות שגור בפי כל וכך הוא גם נשאר.
נו שויין… J בין אם הייתה זו המזכירה או דייוויס בעצמה, השם החל להיכתב בעיתונים, להיות שגור בפי כל וכך הוא גם נשאר.
אחרי הכל, טקס האוסקר הוא עניין של הוקרה והתייחסות.
הפעולה הפשוטה של אמנים שמביעים כבוד לעבודתם של אמנים עמיתים.
פסל האוסקר הוא רק ביטוי פיזי כי את הדבר עצמו אנו לא יכולים לראות.
אבל כל מי שהיה, חווה וזכה, יודע להגיד כי אפשר לחוש את זה. באוויר. זה עד כדי כך חזק !
ועתה, על מנת לתת כבוד לסרטים שעשו הסטוריה וזכו בפרס הנחשק בקטגוריית הסרט הטוב ביותר מההתחלה ועד אשתקד, הבה נצפה בסקירה שלהם:
ועתה לכמה שיאני אוסקר:
מס' הזכיות הרב ביותר –
היה זה "בן חור" בשנת 1959 שזכה במספר תקדימי של 11 (!) פרסי אוסקר, ולקח שנים רבות עד ששני סרטים נוספים הצליחו להגיע למספר הזה של פסלוני אוסקר שלקחו הביתה: היה זה ג'יימס קמרון עם "טיטאניק" ב – 1997 ופיטר ג'קסון בשנת 2003 על "שר הטבעות – שיבת המלך".
ב – 1961 זכה "סיפור הפרברים" ב – 10 פרסי אוסקר ואילו 9 פרסי אוסקר נלקחו ע"י הסרטים: "ג'יג'י" של וינסנט מינלי ב – 1958, "הקיסר האחרון" של ברנרדו ברטולוצ'י ב – 1987 ו"הפצוע האנגלי" של אנתוני מינגלה ב – 1996.
"חלף עם הרוח" זכה ב – 8 פרסי אוסקר ואחריו זכו במספר זהה של פרסים הסרטים: "מעתה ועד עולם", "חופי הכרך", "גבירתי הנאווה", "קברט", "גנדי", "אמדאוס" ו"נער החידות ממומביי".
מחזיקי/ות השיא –
3 שחקנים זכו לכבוד של להניח על המדף בביתם שלושה פסלוני אוסקר בקטגוריית 'השחקן הטוב ביותר' והם: ג'ק ניקולסון, דניאל דיי לואיס ווולטר ברנן.
קתרין הפבורן היא השחקנית היחידה עד כה שזכתה בארבעה פרסי אוסקר, הבימאי – ג'ון פורד – זכה בארבעה פרסי אוסקר, לוולט דיסני מספר זכיות כללי של 22 פרסים, לאלפרד ניומן 9 זכות באוסקר על הלחנת פסקולים ואילו איטליה היא המדינה שזכתה 10 פעמים בפרס האוסקר בקטגוריית 'הסרט הזר הטוב ביותר' – יותר מכל מדינה אחרת!
שיאי גילאים –
ג'סיקה טנדי הייתה בת 80 כאשר זכתה באוקר על "הנהג של מיס דייזי", כריסטופר פלאמר עשה זאת כשהיה בן 82 על תפקידו ב"בגינרס", "טייטום אוניל זכתה באוסקר שלה על "ירח של נייר" כשהייתה בת 10, טימותי האטון היה בן 20 כשזכה בפרס על תפקידו ב"אנשים פשוטים", קלינט איסטווד היה לבימאי המבוגר ביותר שזכה באוסקר (השני שלו כבר על בימוי) על "מיליון דולר בייבי" ואילו דמיאן שאזל היה לבימאי הצעיר ביותר שזכה באוסקר על "לה לה לנד" בגיל 32.
אחת מהמסורות של טקס האוסקר היא צילום התמונה הקבוצתית של המועמדים. צילום זה נעשה בדרך כלל כשבועיים לפני הטקס עצמו והוא חגיגה לכשעצמה.
שימו לב כיצד נעשה השנה:
אומרים שאנשים אוהבים לראות את טקס האוסקר מ – 3 סיבות: לראות מי זכה, לראות מה יגידו ולדעת מה לבשו.
אז בהיבט זה, הבה נצפה בשני סרטונים המדברים בדיוק על כך ומדרגים כמה מהשמלות הבלתי נשכחות של הכוכבות במהלך השנים:
ואם תהיתם מהם הכוחות המשפיעים על בחירות הסרטים וכיצד זה עובד מאחורי הקלעים, להלן הסבר שאומנם ניתן לפני שנתיים אך עדיין רלוונטי היום (באחוזים גבוהים) :
ולסיום, כמה ניתוחים, תחזיות והעדפות למועמדים השנה ולמה שעתיד לקרות בטקס האוסקר של 2019:
בקטגוריית "הסרט הטוב ביותר" יש לנו 8 סרטים מועמדים: סרט זיכרונות אחד, 2 סרטים מוסיקליים, גיבורי על שחורים, גזענות כפול 2, מלוכה נשית ופוליטיקה נשיאותית.
מעניין.
מבחינת ההימורים, כל הסימנים מראים על כך ש"רומא" ייקח את הפרס הגדול כי הוא הפייבוריט. סרטו של אלפונסו קוארון מציג את זיכרונותיו כילד בשכונת רומא שבמקסיקו סיטי. הסרט צולם על ידו בשחור לבן וזכה לתשבוחות מכל עבר ברמות מוגזמות, לטעמי.
בעוד מרבית הקולגות שלי העניקו לו 5 כוכבים או מינימום ארבעה, אצלי הוא קיבל 3.5 .
יפה, אומנותי אך רחוק מלעוף עליו עם הציון הגבוה ביותר + הסתייגויות שלי כמו: למה לבהות יותר מארבע דקות בשלולית של מי ספונג'ה, איזו סוג של גיבורה היא הדמות המרכזית שעסוקה בלהיות עצובה ולהיכנע ל… הכל בערך?! לא דמות שמתפתחת ובפועל, גם לא ממש מעניינת ועוד…
אגב, זה המקום לשאול ולענות על השאלה כיצד מצליח סרט אחד להתברג ולהיות מועמד גם בקטגוריית הסרט הזר וגם בראשי? משום שיש מפיק אמריקני. ככה מסובך? לא כשרוצים לפשט…
"המועדפת" של הבימאי היווני, יורגוס לנתימוס, הוא הזוי מעט פחות מסרטיו הקודמים ומציג סרט עם 3 נשים במרכזו: מלכה מדוכאת ולא מתפקדת ושתי נשים המגיעות להיאבק על חיבתה. משחק מדליק של השתיים ומעולה של המלכה אך האינטרפרטציה לנושא ולדמויות היא הכי רחוק שניתן ללכת ממה שאנו רגילים לראות מלוכה ועוד בריטית, ומה לעשות, כאן פגעו בציפור נפשי כי מי שמכיר אותי, מודע לפטיש שיש לי עם ענייני מלוכה ובריטית בעיקר ובסוגריים ממליצה לכם להגיע להרצאות שלי על מלוכה ואז תבינו J וכאן: יש פסקול צורם שגרם לי לרצות לתלוש שערות ושימוש מוגזם בעדשת עין הדג, התפלשות יתר בבוץ שליכלך את השמלות הדי מושקעות (גם כאן יכלו להתאמץ יותר) אבל איזה יופי… יש לנו 10 מועמדויות.
"הספר הירוק" הוא למעשה הפייבוריט שלי לזכייה אך לא של האמריקנים שקיבלו את הסרט עם חילוקי דעות לשני הצדדים. נושך אך עדיין מהנה, תקופתי אך מאוד רלוונטי (לצערי), ביוגרפי שזה תמיד מוסיף נופך של הערכה אם זה עשוי טוב, משחק יוצא מן הכלל של ויגו, מהרשלה הצליח אפילו להתחבב עליי, הפסקול חביב והסרט כולו הוא FEEL GOOD MOVIE שזה בסדר גמור.
ועדיין באותו עניין אך מסרט אחר מבוסס סיפור אמיתי גם כן, "שחור על לבן". והפעם אינטרפרטציה של ספייק לי לסיפורו המדהים משנות ה-70 של רון סטולוורת׳, (וושינגטון) שהפך לשוטר השחור הראשון בקולרדו ספרינגס. במסגרת עבודתו כבלש משטרתי, סטולוורת' יצר קשר עם הסניף המקומי של ה-KKK (קו קלאס קלאן), ארגון אחווה התומך בעליונות הגזע הלבן, והתחזה לאדם לבן שמעוניין להצטרף לארגון. הסרט עוקב אחר הסידור בו סטולוורת׳ עצמו פעיל בארגון טלפונית מאחורי הקלעים, ולמפגשים נשלח פיל צימרמן (דרייבר), שוטר לבן שמתחזה אליו, בעודו מסתיר את יהדותו שלו. לא יאומן כי יסופר, מדליק ומהנה בסגנונו שלו. למה כאן? כי חשוב ושחור ! פשוט מאוד. ויש קולות המנבאים לו ניצחון כי זה ספייק…
"הפנתר השחור" הוא סרט גיבורי העל שובר הקופות הראשון שמצליח להתברג בכלל בטקס האוסקר ועוד לקטגוריה הראשית. הוא מרשים ומהנה. אוסקר לטוב ביותר? נו באמת…
"רפסודיה בוהמית" מיועד להיות סרט מוסיקלי לכל המשפחה. נשמע לכם כהגדרה מוזרה? ובכן, זו הייתה כוונת המפיקים ששניים מחברי הלהקה נמנים ביניהם. שזה יהיה סרט שכולם יוכלו לראות בלי בעיות. לכן "מאחורי הקלעים" של החיים ההוללים לא נראו כן ובמקום זה אנו עדים לאנשי משפחה בשלב מסוים, סיפורו של פרדי מרקיורי מוצג בעדינות עם הפרטים הפיקנטיים אך ייאמר לזכות הסרט שהוא חוויה מוזיקלית מענגת ביותר עם משחק מעולה ומרשים של רמי מאלק.
ולמוסיקלי השני: "כוכב נולד" – גרסת 2018 שהוא למעשה גרסה רביעית לסיפור.
ראשית הייתה הגרסה המקורית משנת 1937 עם ג'נט גיינור ופרדריק מארץ', אחר כך 1954 עם ג'ודי גרלנד וג'יימס מייסון ואז הגיעה ברברה סטרייסנד וכריס כריסטופרסון בשנת 1976.
גאגא פרפורמרית טובה עם התנסות ראשונה במשחק ו… יש לה עוד דרך לעשות, בראדלי קופר מנסה כוחו בבימוי בצורה יפה ומוכיח כמה הוא גם יודע לשיר והסרט תואם את ימינו בצורה מתונה, יען כי: לא נכנס לתוך קלחת בחירות הריאליטי, אלא, נצמד לסיפור המקורי שמסתבר שעדיין עובד כל מס' עשורים מחדש.
וסגן הנשיא? סרט היוצר פארודיה על אחד האנשים החזקים והשנויים במחלוקת שהיו בבית הלבן. ה – VICE שתיפקד כנשיא בפועל, הוביל למהלכים גדולים בשעתו ואימץ לעצמו גודל אחריות שלא היה לאף סגן נשיא אמריקני לפניו או אחריו. מחלקת האיפור עבדה כאן שעות נוספות ולכל השחקנים ובייל בראשם – הדמיון לדמויות האמיתיות פשוט מרשים. הסרט עם הקפיצות שלו בעריכה קצת פחות.
ומה עומד מאחורי השיקולים הפחות מקצועיים?
נראה שהוליווד אוהבת מקסיקנים בעיקר כי טראמפ "אוהב אותם" הרבה פחות, 'נטפליקס' שנכנסה חזקה השנה עומדת לכולם כמו עצם בגרון ועל כן, מסוגלת האקדמיה "להעניש" על ידי מתן פרסים שכוונו ל"רומא" לסרטים אחרים כמו "שחור על לבן" על בימוי או "אהבה בימים קרים" על צילום וכך זה ממשיך…
בקטגוריות המשחק הבחירות צריכות להיות מבחינתי: גלן קלוז, רמי מאלק, מהרשלה עלי ורייצ'ל וייז.
לנתונים ופרטים נוספים, עקבו כאן בהמשך.