את טום פגשתי במסגרת פסטיבל הקולנוע הבריטי השמיני אשר הביא השנה יבול טוב כתמיד עם מגוון של סרטים מעניינים ומנצחים, החל מסרט הפתיחה שהספיק לקטוף בינתיים את גלובוס הזהב דרך סרטים עצמאיים ומרתקים על הממלכה הבריטית מבעד עיניים קצת אחרות.
כזה הוא סרטו של תום טירוויט, "סתום את הפה". הסרט מתרחש בסילברטאון, אחת השכונות הפחות נוצצות של לונדון. גבר צעיר מחליט לעצור את מה שהוא רואה כרשע, ואילו סביבתו רואה כבידור וכיף בלבד. הוא נרצח בגלל שבעיני אחרים הוא נחשב למלשין וגופתו נזרקת אל מימיו העכורים של נהר התמזה. אחיו ליאו, המזועזע מהרצח מתקשה לקלוט שחברו הטוב איזאיה כנראה מעורב במעשה. במקביל אחותו למחצה מוצאת את עצמה מעורבת ביחסים כפויים עם הרוצח האמיתי ואילו אימו שוקעת בדיכאון. ליאו יוצא לחשוף את האמת תוך כדי הימנעות מנקמה קלה מדי.
את ההשראה לסרט קיבל טום מפרויקט יוצא מגדר הרגיל והוא טוען שהסרט הוא תוצר שקרה "בטעות"…
"ההשראה שלי הגיעה בעקבות תחקיר שעשיתי על הנערים שצולמו. הם חבר'ה צעירים בני עשרה שהספיקו כל אחד מהם להיות ביותר משש הלוויות של אנשים שהם מכירים. הם נמצאים בדיוק בשלב שהם שואלים את עצמם את כל השאלות הקיומיות, סוגיית האחריות, דיכאונות וחיים ומוות. הם נערים שחיים כל הזמן באיזושהי תחושה של אשמה על פשעים של דורות אחרים".
איך מתחקיר הגעתם לפיצ'ר ?
"תחילה, חשבנו לעשות סרט קצר. אח"כ הוא התארך, התחלנו להראות קטעים ממנו לבמאים כמו קן לואץ' שמאוד עודדו אותנו להמשיך. בסופו של דבר, באופן של נדבך על נדבך, הסרט צולם במשך כשנה וחצי."
באילו שחקנים השתמשתם ?
"בסרט משחקים גם שחקנים מקצועיים וגם חבר'ה צעירים שלהם זו פעם ראשונה. הדרך בה הורכב הסרט, בסופו של דבר, הייתה מאוד מורכבת . שילבנו בין בעלי תפקידים אמיתיים לבין הצעירים שהתחנכו לקולנוע תוך כדי הצילומים. זו הייתה משימה מאוד קשה להחזיק כזה קאסט מורכב משך שנה וחצי. יחד עם זאת, קרו דברים מדהימים : לשחקנים הצעירים בתפקידים הראשיים : רות שין, ג`יי סימפסון חאליד עבדאללה החשיפה עשתה רק טוב. למשל , חאליד הופיע כאן בפעם הראשונה מיד עם סיום לימודיו ורק נרשם לסוכן וכתוצאה מהחשיפה כאן והרושם העמוק אותו השאיר, הוא קיבל את התפקיד הראשי בסרט "רודף העפיפונים". "
לטום זהו ביקור ראשון בארץ – ביקור עם עבר סנטימנטאלי והרבה תובנות שיצאו ממנו.
"מעבר לפסטיבל והצגת הסרט שלי כאן, אני מרגיש מעין סגירת מעגל משום שאבי היה כאן מתנדב בקיבוץ בשנות ה – 60' והיה לי חשוב להגיע ולראות את המקומות. אחד המקומות שהשאירו בי את הרושם העמוק ביותר הוא העיר העתיקה בירושלים. יש שם כזו עוצמה של אמונה וקדושה שמצאתי עובדה זו מעניינת במיוחד. אולי משום שלעם הבריטים כבר אין שום דבר קדוש… את יודעת כאשר קרה מה שקרה עם הנסיכה דיאנה, עלו שני צרכים חבויים אצל הבריטים : הראשון היה להפוך מישהו לקדוש וזהו בדיוק המעמד לו זכתה והצורך להביע בפומבי ובצורה כה מופגנת את הרגשות – מה שבד"כ לא קורה אצלנו".
ונראה שבסרט טום אינו חוסך מהתחושות האמיתיות והמחשבות הכי אישיות…
כיצד אתה יכול להגדיר את מצב תעשיית הקולנוע הבריטית כיום ?
"בארצי, יש החושבים שאין ממש תעשיית קולנוע, אך כאן המקום לחלוק עליהם. היא קיימת אך בעייתית. בשנים האחרונות המדינה חזרה לתמוך בצורה נאותה יותר בקולנוע. ראשית, הקהל לא היה כ"כ מרוצה מהתוצאות, אך כיום אין את הבעיה הזו".
"הקולנוע הישראלי" ממשיך טום "אינו זוכה אצלנו לחשיפה מספקת. אין לו תהודה ובכלל, מתקבל קשה יותר כמו כל סרט שאינו דובר אנגלית."
הרקע שלך הוא קולנועי בלבד ?
ממש לא. עבדתי הרבה מאוד בכתיבה של סדרת ל – BBC ולסרטים קצרים שצולמו. אני הראשון שעשיתי סרט דוקומנטרי על ג'ים מוריבון ואני בכלל מגיע מרקע של תיאטרון ומשחק."
הפרויקט הבא הוא קו-פרודוקציה מעניינת עם היוצרים האמריקאים של "מיס סאנשיין הקטנה". זהו סרט המצולם בשתי היבשות על מוסיקת נשמה.
"מדהים איך שבמקרה כזה, התקציב לסרט הוא פי 120 (!)"
מהו קולנוע מבחינתך ?
"קולנוע הוא מבחינתי לדעת לספר סיפור. הסרט הנוכחי נרקם והגיע לגרסתו הסופית בחדר העריכה."