והשנה – אורח הכבוד של פסטיבל הסרטים הבינלאומי באילת, הוא לא אחר מאשר השחקן הבריטי המוערך, צ'ארלס דאנס, המוכר לנו מסרטים כמו : "לעינייך בלבד", "נער הזהב", "זעקה באפלה", "האי של פסקלי", "פנטום האופרה", "בגידה לאור ירח", "אחרון גיבורי הפעולה", "הנרי השמיני", "פארק גוספורד", "הילארי וג'קי", "מייקל קולינס", "ארץ הצללים", "רבקה", "בריכת שחייה", "ניקולאס ניקלבי", "מיני הסדרה "היהלום שבכתר" ועוד.
עתה, קיבל דאנס פרס מפעל חיים על הישגיו המקצועיים והדמויות הבלתי נשכחות שהביא למסך הגדול.
בנאומו על הבמה עוד בערב הפתיחה אמר כי הוא יכול לחשוב על אנשים אחרים שראויים ממנו לקבל את הפרס, אך הודה להנהלת הפסטיבל שבחרו בו והביע את שמחתו להגיע לעיר השמש הישראלית ולקבל את הפרס.
דאנס הגיע הפעם בכובע הבמאי עם סרט הפיצ'ר הראשון אותו ביים (כבר לפני 4 שנים), "הגברות בלוונדר", בהשתתפות צמד הדיים הבלתי מעורערות של הקולנוע האנגלי, מגי סמית וג'ודי דנץ'. הסרט הוקרן בנוכחותו וזכה לאהדת הקהל.
אילו שיקולים היו לך בבחירת הקאסט?
"לבחירת הקאסט היו שיקולים כלכליים טהורים משום שבסרט אין סקס, רצח או שוד ולכן רק שמות גדולים כמו צמד השחקניות שהביא יכול היה לגייס את ההון הדרוש להפקתו."
את הסרט שלך גם כתבת והפקת. מה היה מקור ההשראה שלך?
"אם אגיד לך שהחיים זה יישמע טריוויאלי, אך מרוב סיפורים ששמעתי סביבי וקורות חייהם של אנשים כאשר הם מתבגרים, כאשר נתקלתי בסיפור הקצר שהיווה את הטריגר, הוקסמתי מייד והבנתי שאני רוצה להתעסק עם כל המשמעויות שלו. הודות לקאסט יוצא מן הכלל שבחרתי (ואיני מרגיש כאן צורך להתנצל או להצטנע), האמנתי בסרט שלי מתחילתו ועד סופו."
כיצד אתה, באופן אישי, מחשיב את מעמדך?
"אלא אם כן אתה כוכב, רוב הזמן אינך יכול להרשות לעצמך לברור יותר מדיי את הסרטים בהם תשתתף. אני לא כוכב, אלא, בר מזל. הברירה שלי באם לעבוד או לא היא תמיד פונקציה ישירה למצב שלי בבנק. כאשר זה התאפשר יכולתי גם לסרב מידי פעם…"
כיצד אתה מרגיש עם העובדה שזו הפעם הראשונה שאתה מביים?
"ראשית, אני כבר יודע שזהו לא הסרט האחרון שאביים. אני גאה להגיד כי הסרט שלי צולם ביופי רב וחשיבה קולנועית טהורה.
האמת היא שאת לימודיי הרשמיים עשיתי, למעשה, בבי"ס לאומנויות עם התמחות בצילום – שם הרגשתי "בפעם הראשונה בבית" והמעבר למשחק קרה רק לאחר שסיימתי את לימודיי, כך שהבימוי כאן ובכלל, ההסתכלות הקולנועית מהצד השני של המצלמה, מחזירה אותי למקורות תחילת דרכי. "
מה מפעיל אותך כשחקן?
"קיימים שלושה אלמנטים עיקריים בבואך להסכים ולבחור תפקיד : איכות הכתיבה – התסריט, המוניטין של הבמאי ומי עוד משתתף. אלו החשובים באמת. כיום, ממרום גילי וניסיוני, אני מוסיף גם את אלמנט הלוקיישן.
מסעיר אותי להיחשף למקומות חדשים שטרם הייתי בהם."
עד כה, רוב ההפקות בהן השתתף היו בריטיות, למעט מספר הפקות איטלקיות ואחת שצולמה בסיביריה על אוניה.
דאנס שהחל את דרכו בשנות ה – 70 ב'רויאל שייקספיר קומפני', נחשב לאחד מהחמישייה הפותחת של שחקנים דרמטיים בני גילו אך פחות מוכר מהם לקהל. יחד עם זאת, פרצופו לבטח יהיה מוכר אך לא בקורלציה ישירה לשמו.
האם בהסתכלות אחורה, היית עושה דברים אחרת?
"תראי, השחקנים הצעירים של היום הרבה יותר מהירי תגובה. ברגע שהם מצליחים בסדרת טלויזיה או פיצ'ר בבית, הם ישר רצים להוליווד. אני לא עשיתי זאת, לא הייתי מספיק אמביציוזי… אולי אם המציאות בזמני הייתה כפי שהיא מצטיירת כיום, הייתי נוהג אחרת ?! ייתכן אבל לא בטוח.
יש גם משהו נכון בעבודה לאורך זמן ותהליך התבגרות מקצועי שעל שחקן לעבור והריצה קדימה לבירת הסרטים לא נעשית תמיד בעיתוי הנכון.
אני גם לוקח בחשבון שמבריק ככל שהייתי בבית הספר היסודי, בשנות נעוריי גמגמתי והעניין עבר לי כאשר הגעתי ללימודיי הגבוהים. ייתכן וגם החשש הזה שמא יחזור לי הגמגום, יצר בי מעין חרדה בתת מודע. אך בפועל, כאשר אני מסתכל אחורה בקריירה המגוונת שלי ובהישגים, אני בהחלט מרגיש שאני יכול לטפוח לעצמי על השכם."
בימים אלו מגייס דאנס תקציב לסרטו השני כבמאי ועובד על סרט דוקומנטרי אודות חייו הסודיים של צ'ארלס דיקנס.
