מרי פופינס חוזרת

זהו סרט ההמשך החדש המכבד וחוגג את רוחה של מרי פופינס המקורית, לצד רעננות חדשה.
#אולפני_דיסני החליטו להכניס את #אמילי_בלאנט לנעליים הגדולות שהשאירה #ג'ולי #אנדרוז בגרסה המקורית ולקחת את #רוב_מרשל ("שיקגו", "זיכרונותיה של גיישה", "שודדי הקאריביים: זרמים זרים") לביים גרסה שמחה, צבעונית ומהנה שתכיר גם לדור שלא ידע את המקור את מעלליה של האומנת הקסומה, אשר יכולה להפוך כל משימה יומיומית להרפתקה בלתי נשכחת.

הסרט מתרחש בלונדון של שנות ה – 30 במאה הקודמת – 24 שנים לאחר התרחשויות הסרט המקורי.
מייקל בנקס עובד בבנק בו עבד אביו, ועדיין מתגורר בבית ילדותו יחד עם שלושת ילדיו שהתייתמו מאימם: אנאבל, ג'ורג'י וג'ון ועוזרת הבית שלהם – אלן. 

מרי פופינס חוזרת בעיתוי מיוחד לעזור לדור הבא של משפחת #בנקס למצוא אושר וקסם לאחר שחוו אובדן.
האומנת המסתורית מצטרפת לחברה, ג'ק – מדליק פנסי רחוב אופטימי, העוזר לה להחזיר אור וחיים לרחובות לונדון ומביאה לחגיגה דמויות נוספות המגיחות להופעות קמעו כמו: אנג'לה לנסברי הנפלאה ואפילו מריל סטריפ כבת דודה משונה.

אז מה יש לנו כאן?
סביבה מוכרת שכן העלילה מתרחשת באותה שכונה, רחוב ובית, שחקנית ראשית מרשימה, שחקן "רכש" חדש סימפטי לצידה כמדליק פנסי הרחוב המגולם על ידי#לין_מנואל_מירנדה המוכשר, אלמנטים של מיוזיקל, הרבה צבע ואופטימיות, קצת אבק קסמים והמון רצון טוב.

ומה חסר?
ובכן… עם כל הכבוד לליהוק המדויק של בלאנט, אין לה את היכולות הווקאליות של אנדרוז האחת והיחידה, הפסקול לא מגיע לקרסוליים של השירים הנפלאים מהסרט המקורי והשירים כאן לא סוחפים באמת אלא מקדמים את העלילה. דיסני מספקת את מה שהיא יודעת לתת מבחינת האווירה אך לי היו חסרים עוד שטיקים וקסמים של פופינס שהיו לי מהם בשפע בגרסת המקור.

בעוד האימא בגרסת המקור הייתה עסוקה בגאווה בפעילות #פמיניסטית (סופרג'יסטית), כאן האחות עסוקה בפעלתנות חברתית אחרת המוצגת רק כרקע או כותרת בלבד.
הייתי מצפה שדווקא בתקופה עם רוחות שינוי חברתיות חשובות שעובר העולם – אלמנט הפמיניזם לא ירד מהפרק.
שמחתי מאוד לראות את #דיק_ואן_דייק בהופעת אורח חביבה ואת #לנסברי בקטע קסום – שניהם חולקים אותו גיל מכובד: 93 ולא הבנתי את הכנסתה של #מריל_סטריפ לעניין. היא אומנם נהדרת ברגע הקצר שהיא מגיחה אבל… מנותקת מכל קונטקסט הכרחי.
האחים שבגרו (מגולמים ע"י #בן_ווישו ו #אמילי_מורטימור) הם נפלאים לכשעצמם בכנות המשחק אך קצת אנמיים באופן כללי, ג'ולי #וולטרס מגיעה עם אתנחתות קומיות בדיוק בזמן וקולין פירת' המעולה מעניק את גרסת הרשע שלו ועובר גם אותה בהצטיינות.

לסיכום: אני טוענת שלא תמיד צריך לגעת בקלאסיקות שעבדו מעולה, אך אם כבר עושים את זה – אז אולי זוהי הזדמנות חביבה להכיר לדור שלא גדל על ברכי המקור את סיפור האומנת המפורסמת בתולדות הקולנוע.
שימו לב: לטעמי, לא מתאים לילדים קטנים מדיי כי אם מגילאי 7-8 ומעלה.
(ועדיין לא הייתי מוותרת להציג לצעירים גם את גרסת המקור בהזדמנות קרובה…)

ועוד משהו המתייחס לעונת הטקסים העומדת בפתח: הסרט מועמד לארבעה פרסי גלובוס הזהב ומשווק כמי שעתיד להביא מועמדויות גם באוסקר עצמו.
ובכן… בלאנט אומנם נהדרת אך לא אנדרוז ואם כבר השנה, יש שחקנית אחת שמגיע לה לאחוז בפסלון המיוחל והיא לא אחרת מאשר גלן קלוז.

***