דרמה אמריקנית המבוססת על ספרו של סקוט פיצג'רלד ובבימויו של מי שהביא לנו יצירות, כגון: "מולן רוז'", "אוסטרליה" ו"רומיאו וג'ולייט".
העלילה מתמקדת בניק קרוויי, אדם צעיר שמתחיל קריירה כסוחר באגרות חוב, העובר להתגורר בסמיכות לעשיר מסתורי בשם ג'יי גטסבי, הנוהג לערוך מסיבות פאר שנמשכות ימים, ומתיידד עמו.
מקור עושרו של גטסבי אינו ידוע ואף האורחים במסיבות – איתם ניק משוחח, אינם יודעים רבות על עברו.
גטסבי מאוהב שנים בנערה בשם דייזי – אותה הכיר במהלך הכשרתו הצבאית שהתרחשה באזור מגוריה .
באורח מקרה, דייזי היא בת-דודה מדרגה שנייה של ניק, וכן אשתו של אחד משותפיו ללימודים בייל. ניק מגלה כי חיי הנישואים של דייזי וטום הם בעייתיים ואז מחליט להפגישה עם מר גטסבי….
יותר מכל דבר אחר, הסרט נראה כמו קרנבל אחד גדול עם מלודרמה ייחודית על הדרך, פסקול המתכתב עם מוסיקה בת זמננו בהתאמה מרשימה לאווירה של אז, עיצוב אומנותי ססגוני וצבעוני, תלבושות מטריפות של תקופת השיק שידע הצ'רלסטון, פנינים, יהלומים ושלל תכשיטים ואקססוריז שמבטיחים להיות הדבר הבא באופנה וסחרור חושים אחד גדול של להטוטי מצלמה ויכולת דרמטית עם חותם משל עצמו.
מבין כל התפקידים האחרונים של די קפריו – בהם ניסה (ופעמים הצליח) להיות מאוד בוגר ורציני, לתחושתי תפקידו של גטסבי תפור למידותיו ויתרה מכך: ליתרונות הבולטים שלו ועל כן, אהבתי אותו כאן. מק'גוויר לא השתנה לי ממה שראיתיו עד כה בסרטים ולכן, מבחינתו – "אין חדש תחת השמש" ומוליגן המדגמנת כאן את מיטב התכשיטים של טיפאני, נהנית מתפקידה הרומנטי והלא מחייב.
ועם סיום המלצתי לחגיגה הקולנועית הזו, אזכיר את העובדה שבחרו להציגו גם בתלת מימד – עובדה שלפעמים העשירה לי את החוויה ולפעמים ממש לא – מה שאומר שלא משנה באיזו גרסה תבחרו לראות את הסרט – הנאה מיוחדת מובטחת לכם.
אורגזמה קולנועית צבעונית וחסרת מעצורים כמו שרק לורמן יודע להנפיק!
