שיתוף פעולה מסקרן בין שניים מהאומנים הבולטים כיום בישראל.
הסרט מתרחש בשכונה ירושלמית, הנמצאת בקו התפר שבין העיר החילונית לעיר הדתית, שסוחפת לתוכה צייר גרפיטי ירושלמי, חוקר פרטי ממורמר , רב בעל כוחות, אשת עסקים יפיפייה ומלצרית חוזרת בתשובה .
מערכת היחסים המתפתחת בין הדמויות המייצגות עולמות שונים ואמיתות שונות, נעה על קו התפר שבין אמונה ואומנות, כשבסופו של דבר, מהלכי העלילה ישנו לגמרי את חיי גיבוריה.
הסרט מציג עולם ויזואלי מורכב ומרהיב הכולל בתוכו גם קטעי אנימציה – עליהם עבדו למעלה מ-25 מעצבים ואומני אנימציה במשך 14 חודשים.
השירים שבסרט נכתבו ע"י חברי להקת ה"דג נחש" ושיר הנושא של הסרט "זמן להתעורר" שיצא לאחרונה לרדיו זוכה להצלחה עצומה.
וואוו… כל כך הרבה הפתעות בסרט אחד שאיני יודעת מאיפה להתחיל…
נתחיל מהקאסט האקלקטי והמעורר : ההפתעה הגדולה של הסרט היא הבדרן, אורי חזקיה, שמצליח להגיש תפקיד שגורם לך להתחיל ולאהוב אותו (רק למקרה שלא בא לך על ההומור הטלויזיוני שלו בפריים טיים) ולהעריך את כישוריו. אדיר מילר מנסה להיות דרמטי ורציני אך שפריצים של הומור טיפוסי א-לה מילר יוצאים ומזכירים את מה שאנו כבר יודעים עליו. יהודה לוי נותן, לטעמי, את אחד מתפקידיו הגדולים עד כה והצליח לרגש אותי, יובל שרף מתוקה ויפה כהרגלה ואפרת גוש מבליחה בהומור על גבול המעצבן בדמות החוזרת בתשובה שהיא מגלמת.
עיר הקודש שלנו מצטלמת נהדר ומצליחה לחלחל את תחושת הקדושה המיסטית שבה. יחד עם זאת, באווירה ובשכונתיות בה מתרחשת העלילה, קיימת תחושה של ת"א בירושלים. לפעמים אף נדמה כי אנו מסיירים במקבילה הירושלמית של פלורנטין.
אבי נשר – הבמאי הכל כך מזוהה עם ישראליות וחילוניות, מתפתח בסרטיו ועובר מסעות לעבר הלא נודע והנשגב ומציג סיפורים מעניינים ומאתגרים.
מעניין גם להבין את מקורות השראתו לסיפור – משוטטות בשכונה ירושלמית בה ראה דלת תכלת עם ציור שהזכירה לו את סיפוריו של לואיס קרול ועד להחלטה המבריקה והחכמה ביותר של הסרט והיא השימוש באנימציה משגעת שהזכירה ברגע הראשון את "מיס פוטר" אך קיבלה אחר כך חיים משל עצמה שהמתיקו את העלילה בצורה נהדרת.
ללא ספק יצירה קולנועית ייחודית וראשונית בנוף הקולנוע הישראלי שפותחת את התיאבון לסרטים מיוחדים שכאלו תוצרת כחול לבן.
מעניין, מיוחד ושונה בנוף המקומי – ממש ביצת קינדר קולנועית!
