ארתור הוא קשיש נרגן טיפוסי – ניגוד מוחלט לאשתו מריון שמנצלת כל רגע בשביל להפיץ שמחה ואושר.
כשמחלה תוקפת את מריון במהלך חזרות לתחרות מקהלות, ארתור, למענה, מחליף אותה במקהלה השכונתית שהיא אוהבת כל כך. בין חזרות המקהלה, יחסיו המעורערים עם בנו והקסם האישי הכובש של מנהלת המקהלה אליזבת' – ארתור ילמד שלעולם לא מאוחר מידי להתחיל לאהוב את החיים…
סרט מרגש, חשוב, משפחתי ומאוד אמיתי.
מחיתי דמעה וגם שתיים במהלך הצפייה מרוב שדיבר אליי.
זהו מסוג הסרטים שאנשים רבים ימנעו מלראות בגלל הנושא הלא פשוט המוצג בו, אך יש לזכור כי לפעמים סרטים הם אחת מהדרכים לראות, להתמודד ולעכל מציאות מסוימת. ייתכן והמראה שיציבו לנו בסרט כזה או אחר תעשה בדיוק את ההנעה לפעולה שהיינו צריכים או לפחות תפתח לנו קצת את הראש.
בסופו של דבר, זה סיפור על בן אדם שמוצא את עצמו. על איך שלא משנה באיזה גיל אתה, משהו יכול לשנות אותך, בצורה דרמטית. כן. אני חושבת שלסרטים יש את הכוח "הטיפולי" הזה. בהחלט.
דרמה קומית מחממת לב, שעם קצת אופטימיות, קצת שירה והרבה אהבה – תוציא אתכם מאולם הקולנוע עם שיר בלב.
