ימים נוראים

סרטו של ירון זילברמן על פי תסריט של רון לשם בכיכובו המבריק של יהודה נהרי הלוי – מותחן פסיכולוגי מסעיר, חשוב ונוקב – לראות !!!

הסרט עוקב אחר האירועים שהובילו לרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, מנקודת מבטו של יגאל עמיר וחושף לראשונה את מסעו של הרוצח בשנה שקדמה לאסון דרך הכוחות החזקים שפעלו עליו ועודדו אותו – הן במישור הפוליטי והדתי – והן במישור המשפחתי והאישי.

למי שיחפש בסרט זה היבטים אמנותיים מפותחים, הרי שאין בו יותר מדיי כאלו ואם אני חושבת על כך לעומק, ברוב הסרטים שנעשו על התנקשויות פוליטיות בעולם, ההיבט האמנותי נעדר או לא זה שבולט כי אם הנבירה בפרטים ונקודות המבט שבוחרים יוצריו להציג.
במקרה של "ימים נוראים", בחרו ירון זילברשטיין הבימאי שכתב את התסריט יחד עם רון לשם, לבצע תחקיר מקיף על סביבתו של יגאל עמיר ופרק הזמן בו נבנתה "ההצדקה" למעשה שלו באופן בו ניתן להבין היטב את מניעיו מנקודת מבטו. להבין בהחלט לא אומר לקבל, אבל כאשר סרט בוחר להציג דיוקן פסיכולוגי, עליו לקחת בחשבון את כל הגורמים במשוואה ואת אלו ניתן למצוא בסרט באופן רציף.

זאת ועוד: האתגר העומד בפני שחקן בבואו לגלם דמות ביוגרפית ובייחוד דמות טעונה שעל פי רוב שנואה או שהחברה הוקיעה מתוכה, הוא גדול ביותר. מצד אחד על השחקן למצוא את האנושיות שבה בעוד שמאידך עליו להציג את קור הרוח או האופן בו גם עדינות או הומאניות שיכולה לאפיין אספקטים מסוימים באופי לא יעצרו את הצד ההרסני שבה. כאן מצליח יהודה נהרי לקלוע בשילוב הזה בזכות עבודת הכנה עמוקה ותובענית שלקח על עצמו בחודשים שקדמו לצילומים עד לרגע בו הדמות שגילם הפכה לעור שני. טוטאליות אדירה שהשתלמה בתוצאה על המסך.

נוכחותו של יגאל עמיר בגילומו המעולה והבלתי נשכח של יהודה נהרי בכל סצינה, מגבירה את האינטנסיביות בה נערמות ההשפעות שהובילו למעשה הרצח עד לנקודת השיא של ליל ה – 4 בנובמבר 1995 בה מרגיש הצופה את המתח הגואה אל התוצאה הידועה מראש אך כזו שתחסיר שוב פעימה מליבנו.

גם אם ניתן היה להעמיק יותר בסוגיות כבדות משקל העולות מתוכו, הסרט יותר מכל מסמן את כל מה שנראה כמהותי לתוצאה הסופית. היוצרים בחרו לשלב בסרט קטעי ארכיון חשובים ואז לשחזר רגעים מתלהמים כמו ההפגנה המפורסמת בכיכר ציון והשילוב בין השניים מגביר את התחושות המתלוות לצפייה.

ואם ציינתי כאן סוגיות, נזכיר כמה מהן: ההסתה של אותם הימים שקיבלה כיוונים מרחיקי לכת, הפגיעה שחש עמיר מצד הבחורה האשכנזיה בה חשק בגלל סירוב המשפחה שלה לראות בו פוטנציאל טוב לחיתון וכל מה שעולה מכך (כולל תגובת האימא התימניה הפרטית שלו), גישתו המתונה של האב שרצה לתת צ'אנס למהלך שהוביל רבין, האופן בו ראתה אימו של עמיר את בנה כמי שנועד לגדולות ועתיד לגאול את העם, התובנות של עמיר לטבח שביצע ברוך גולדשטיין, הגישה המרומזת של הרבנים לדין רודף ועוד…

אם אירועים מסוימים שהשפיעו על עמיר לא היו קורים או שהוא לא היה נוכח בחלק מההתבטאויות שלבסוף חיזקו את עמדתו, אפשר היה אפילו להחשיב אותו על פי האקלים החברתי של היום למלח הארץ: גר בשכונת פועלים בהרצליה ולומד משפטים באוניברסיטה גדולה, הורים שעלו מתימן – האבא סופר סת"ם והאימא גננת בגן מעורב של דתיים וחילוניים, שירת בצבא… על פניו נתונים שיכלו לעבוד לטובתו אלא שנתונים אחרים שהיו גדולים ועוצמתיים מכך הכשילו את הטוב והכשירו את הרע.

הוכחה לכמה שהסרט נפיץ בנושא היא בעובדה שלא נתמך על ידי קרנות הקולנוע המוכרות, אלא, נעזר בגורמי שידור כמו רשת ו – YES  ובחברות הפקה שנרתמו לחשיבות הנושא. זו אחת הסיבות שלקח לסרט כל כך הרבה שנים להבשיל לכדי עשייתו.

דיוקן מרתק של מתנקש פוליטי המבקש לרצוח את דרכו של מנהיג לעבר השלום המיוחל ובדרך לדלג על ההליך הדמוקרטי ומציב מראה לחברה שסועה שאיבדה את המצפן המוסרי והחוט המחבר בין כולנו.

לראות. למי שזוכר את הרגעים, למי שרוצה להיזכר ולהבין את האחריות הרובצת על כולנו לדאוג שמעשה כזה לא יחזור על עצמו, למי שטרם נולד אז ולמי שרוצה להבין איך נכתבת ההסטוריה ובמקרה הזה, ההסטוריה המקומית שלנו.

****