לייט נייט

הסרט החדש בכיכובה של אמה תומפסון המופלאה ותומפסון היא הסיבה העיקרית לגשת ולראות את הסרט באמת !

העלילה מספרת על קת'רין – המנחה האגדית של תוכנית לייט נייט מוכרת, שבראשה היא עומדת כבר עשרות שנים. התוכנית היא כל חייה, ולכן היא מופתעת לגלות שהיא נתפסת כמישהי מיושנת שלא מפרגנת לנשים אחרות, ושמנהלת הערוץ מתכננת להחליף אותה.
קת'רין מבינה שעליה לגוון ולרענן את צוות הכותבים שלה, שמורכב כולו מגברים לבנים, ובהחלטה של רגע היא שוכרת את מולי – צעירה ממוצא הודי עם אפס ניסיון בתחום הקומדיה אבל עם המון מוטיבציה.
החיבור הראשוני בין השתיים – קת'רין הקשוחה והמנוכרת ומולי האנרגטית והנדחפת – הוא, במילה אחת, קטסטרופה. מה שהתסריט מתחייב לשנות בהמשך…
מינדי קלינג העושה חייל לאחרונה בהוליווד אמונה כאן גם על הכתיבה וגם ניתן למצוא אותה בין מפיקי הסרט.

אז מה יש לנו כאן?
תומפסון אחת נפלאה ומהממת בכל מובן. מלבד מלתחה ולוק שיגעון נראה שבמקומות מסוימים, התסריט מאפשר לה לבטא הלך רוח אישי שניתן לקרוא בין השורות המתייחס לחייה שלה.
ג'ון לית'גו רגיש ומכיל כהרגלו בקודש.
מינדי מנסה להיות (משהו) אבל היא לא!
צוות הגברים הלבנים העובדים תחת המנחה מלוקקים ומזוייפים באופן בו אף אחד לא נראה אמין.
נושא הבגידה…. כאילו מטופל אבל בעצם לא.
מרוב שרוצים להיות כאן פוליטקלי קורקט, מאבדים את הפואנטה.
ואם כבר הבעת עמדות, זוהי שלי:
אני בעד מקצועיות !!!
שיתקבלו לתפקיד באשר הוא האנשים המתאימים על פי קריטריונים נכונים. נכון: ללא הבדל דת, גזע ומגדר אבל לא בגלל זה.
באיזשהו מקום מושג ה – DIVERSITY כבר מאוס בעיניי כי הוא הופך להיות העיקר במקום הגיוון עצמו.
תחושה שהסרט הוא מהמוצרים שקונים להכנת אינסטנט תוך 5 דק' במקום תבשיל בייתי.
ועם כל הכבוד ליעילות, לפעמים יש ערך לא יסולא בפז למנה בייתית ראויה ובמקרה הזה: קולנועית. לא ליד, לא בכאילו, לא לסמן וי והלכנו אלא באמת לצלול פנימה ואת זה, לצערי, אין כאן מספיק וחבל.

***