מרי מלכת הסקוטים

סרט הביכורים של ג'וזי רורקה, בכיכובן של#סירשה_רונן ו #מרגו_רובי.
לאחר 5 גרסאות פחות מוכרות – רובן טלויזיוניות – מגיע סרט אחד קולנועי חדש העוסק במרי, מלכת הסקוטים, לא לפני שהוא מדגיש גם את נוכחותה של בת הדודה, אליזבת' הראשונה.
כמי שחוקרת את נושא המלוכה בעולם וכס המלוכה הבריטי בפרט וביתר שאת את ההיבטים הקולנועיים לכך, אני שמחה שבחודש אחד מגיעים אלינו שני סרטים העוסקים במלכות ממשפחת המלוכה הבריטית ("המועדפת" אודות המלכה אן – אליו אתייחס כאן בעוד שבועיים והסרט הנוכחי) שעד כה היה אליהן יחס מעט יותר זניח מאשר לשלוש הגדולות (אליזבת' הראשונה, ויקטוריה ואליזבת' השנייה).

"מרי מלכת הסקוטים" מתרחש במחצית המאה ה – 16 עד לסוף ימיה ובוחן את סיפור חייה הסוערים של מרי סטיוארט השאפתנית.

מרי הגיעה עם ייחוס משפחתי מכובד:
הייתה בתו היחידה של ג'יימס ה – 5, מלך סקוטלנד, ואשתו – מארי דה גיז מצרפת.
מאחר שהייתה נכדתה של מרגרט טיודור, אחותו הבכורה של הנרי השמיני, מלך אנגליה, (מה שהופך אותה לבת דודה מדרגה שנייה של אליזבת' הראשונה) הייתה בעלת זכות ירושה לכתר האנגלי בהיעדר יורשים אחרים בדרגת קרבתה – ואכן, עם כל הבעייתיות של מהלך חייה, לראייה – בנה של מרי מלכת הסקוטים הפך למלך של אנגליה וסקוטלנד עם מותה של אליזבת' הראשונה.
אך נחזור לסרט שלנו ולמרי: היא גדלה והתחנכה בצרפת מגיל 5 בחצר המלך, אנרי ה – 2, וזכתה שם למיטב החינוך של תקופת הרנסאנס.
ב-1558, בהיותה בת 15בלבד, נישאה מרי לבנו הבכור של המלך, שבשנה שלאחר מכן הוכתר כפרנסואה השני, מלך צרפת, אך הוא מת ב-1560.
וכך… בגיל כה צעיר שבה מרי לסקוטלנד כאלמנה, ונתקלת בקשיים, יחס עוין ודרישה מיידית לחתן אותה מחדש. יש לציין כי בשנות היעדרה הפכה הדת הרשמית בארצה מקתולית לפרוטסטנטית, ורבים מהפרוטסטנטים, ובראשם המטיף ג'ון נוקס, ראו במלכה הקתולית מקור לסכנה.
כאשר היא חוזרת אל מולדתה סקוטלנד, חרף כל הקשיים, היא מצליחה תקופה מסוימת לשלוט אך בשל שתי טעויות עיקריות, היא מאבדת את המושכות ולבסוף גם את חייה: הראשונה – היא לא ויתרה על הרעיון לקבל בחזרה את כס המלוכה בעוד סקוטלנד ואנגליה עומדות תחת שלטון אליזבת' הראשונה שרואה בתורה במרי הצעירה איום. הטעות השנייה בשיקול הדעת התייחסה לאהבתה ונישואיה להנרי סטיוארט, לורד דרנלי יפה התואר עימו חוותה לראשונה התאהבות והתנסויות מיניות מיטיבות כתיקון על מחסורן בנישואיה הראשונים. נישואיה עוררו את התנגדותם של רבים מאצילי סקוטלנד, שהנרי היה שנוא עליהם.
וכך – שתי הנשים, אשר בסרט מחשיבות לרגעים (מרי יותר מאליזבת') זו את זו כ"אחיות", נאבקות על מעמדן בעולם בו שולטת הפטריארכליות, חוסר ההוגנות והכבוד מצד מרבית הגברים שסביבן במסלול ששם אותן בהתנגשות בלתי נמנעת.
כמה מהאלמנטים החזקים בסרט הם הארט, התלבושות ועבודת האיפור הכבירה שנעשתה בעיקר על מרגו רובי כאליזבת' כאשר לקחו שחקנית יפיפייה וכיערו אותה מהבסיס ובשלב מסוים גם הראו כיצד נראתה לאחר שנדבקה באבעבועות שחורות שהשאירו בה את חותמם הלאה.

המדובר בסרט המפגיש בין שתי שחקניות טובות ומעניינות: סירשה רונן שהייתה מועמדת כבר 3 פעמים לפרס האוסקר ("כפרה", "ברוקלין" ו"ליידי בירד") וחיכתה להזדמנות ולתפקיד הספציפי הזה בסרט כבר מספר שנים ומרגו רובי האוסטרלית שגם היא כבר זכתה להיות מועמדת לפסלון הנכסף על תפקידה המעולה ב"אני, טוניה" אשתקד.
מרי שהפעם היא הציר המרכזי בסרט, מתוארת כאן כג'ינג'ית סקוטית עם אופי חם מזג שמנסה לשלוט בהוגנות על נתיניה המקומיים ובה בעת להיאבק במתנגדים ובגברים המזלזלים שסביבה. היא נדהמת מהאופן בו מתייחסים אליה כשליטה, כאישה, כאימא וכמי שטוענת לכתר האנגלי גם כן ובשלב מסוים, כאשר לא נותרת לה ברירה, היא מבקשת סיוע מבת הדודה האנגלייה ונמלטת למחוזות לונדון עד אשר האיום הקיומי שהיא מהווה לא מותיר ברירה בידי אליזבת' והיא מורה על עריפת ראשה.
מבחינת המלכה האנגלייה, זוהי אולי הפעם הראשונה ובטח בהשוואה לתפקיד המונומנטלי של קיית בלאנשט (פעמיים) שאליזבת' מתוארת בחולשותיה ובפחדיה למול מרי. עובדה זו יחד עם זמן המסך הקצר יותר שיש לה למול מרי מקטינים אותה עוד יותר – מה שלא אירע במציאות.

ואם כבר מדברים על מציאות ועובדות הסטוריות למול החירות הקולנועית שלקחו כאן, הרי שזה המקום לציין כי חרף בקשותיה הרבות של מרי לפגישה, פגישה אמיתית ביניהן מעולם לא קרתה להבדיל ממה שרואים בסרט, גם אם לאחר מות בעלה השני, אליזבת' דחקה במרי לעשות מעשה שיציל את עורה משום שידעה שהיא לא אשמה בכך, חברות גדולה או רגשות טובים מעולם לא היו ביניהן הגם שזה לא התאפשר בגלל היועצים שהקיפו את אליזבת' שכמה שהם העריכו אותה, כך הם זלזלו בבת הדודה הסקוטית.

עובדה שהפריעה לי מאוד ומפריעה לי באופן כללי יותר ויותר בשנה האחרונה היא ההתעקשות ההוליוודית ל – DIVERSITY על הסט בכל מחיר.
אסביר את עצמי: אין לי בעיה לראות שחקנים מגוונים בכל צבעי הקשת והגזע בסרטים כל עוד העניין לא פוגע בהגיון וברצף העלילתי. ולמה הכוונה? בסרט הנוכחי אחד משריה הבכירים של אליזבת' הראשונה מגולם ע"י שחקן שחור. באמת? קצת כבוד להסטוריה ולרצף האירועים העולמי שכן ההשתלטות האימפריאליסטית של בריטניה על חלקים מאפריקה הגיע הרבה יותר מאוחר. הלכה למעשה, כל שריה של המלכה ויועציה היו אנגלים ולבנים.
ויש עוד. מנהג ידוע (עד היום, אגב) שהמלכה מלווה תמיד ב"בנות לוויה". בסרט הנוכחי יש למרי את בנות הלוויה הנאמנות שלה שהפלא ופלא – שתיים מהן קצת "לא שייכות" גם כן למציאות ההסטורית של אז משום ששחקנית אחת שם אסיאתית ואילו השנייה שחורת עור. JUST SAYING.
כדאי לשים לב לבימאית של הסרט שזהו לה סרט הביכורים אך היא מגיעה ממסורת ארוכה בתיאטרון כבימאית מוערכת וזוכת פרסים יוקרתיים. את הרגליה מהבמה היא מביאה עימה גם לסרט ומעניקה לו בכך את הדרמטיות המתבקשת.

אם כן, פרק הסטורי מעניין שניתן לקחת ולפרשן לאינספור סוגיות וכיוונים.
3.5 כוכבים.