אחד הסרטים המדוברים של השנה הוא מותחן העשוי באופן מרשים, מינימליסטי, אינטליגנטי ומדויק המוכיח כיצד ניתן ליצור תוצר קולנועי אפקטיבי ומותח עם שחקן אחד, בלוקיישן אחד.
סרט המדגיש כיצד מבין כל החושים, הפעם החוש החשוב ביותר הוא חוש השמיעה משום שזה הופך להיות הקטליזטור בסרט. אנחנו לא רואים את הדרמה המתרחשת בצד השני, אלא, שומעים ואז הדמיון שלנו ושל הגיבור הראשי מתחילים לעבוד יחד במקביל.
אסגר הולם הוא קצין משטרה המשרת באופן זמני כמוקדן במוקד משטרתי עד אשר יתברר שימוע המתייחס לתקרית שחווה במהלך תפקידו. הוא עונה לשיחת חירום מאישה המתבררת בהמשך כחטופה.
כאשר מתנתקת השיחה במפתיע, מתחיל מרדף אחר הזמן, האישה והחוטף. חמוש בטלפון בלבד, יוצא אסגר למרוץ עמוק יותר ממה שתיאר ועד מהרה הוא מבין שמדובר בפשע גדול בהרבה מזה שחשב כאשר ברקע צפות סוגיות אשמה והאשמה המתכתבות עם שם הסרט.
סרט הביכורים המלוטש של גוסטב מולר (29) (בימאי המסתמן כהבטחה גדולה), הותיר את הקהל המום בבכורתו בפסטיבלי סאנדנס ורוטרדם – בשניהם זכה בפרס הקהל לסרט הטוב ביותר – עושה שימוש מקסימלי בצילום על זוויותיו, בעריכה, בבימוי מהודק, בעבודת תאורה נבונה ובכל האמצעים שהעמיד לרשותו בסט הצנוע שבנה לסרט וכל אלו גם יחד מסייעים בידינו להבין את מצבו הנפשי של הגיבור בכל רגע נתון.
מולר אף הסביר באחד מהראיונות שנתן עם יציאת הסרט, שבחר לצלם בשלוש מצלמות כדי לאפשר טייקים ארוכים שישמרו על התחושה האותנטית של ההתרחשות ויבנו את המתח המצטבר המחויב נוכח נסיבות ההפקה והסיפור עצמו.
כאשר נשאל למקור ההשראה לסיפור ענה: " הרעיון לסרט עלה כשנתקלתי במקרה בשיחה למוקד חירום משטרתי מאישה שנחטפה. היא נסעה במכונית ודברה בקודים מכיוון שלצידה ישב החוטף שלה. בהתחלה נסחפתי על ידי המתח שיצרה השיחה, כמו שכל מאזין היה נסחף. ואז התחלתי להרהר במה שהפך את השיחה הזו לכל כך מטרידה ומרתקת, על אף שהאזנתי רק להקלטת קול. ראיתי את האישה לפניי, את המכונית שבה היא הייתה, הדרך בה נסעה המכונית, ואפילו את החוטף שישב לצידה.
אני משער שכל אדם שהיה מקשיב לשיחה הזו, היה רואה דימויים שונים, מדמיין את האישה אחרת, את החוטף באופן שונה וכן הלאה.
התחלתי לחשוב מה יקרה אם אשתמש ברעיון הזה של דמיון נפשי בסרט?
החזון שלי בעשיית "האשמים" היה ליצור מותחן המונע באמצעות הגיבורים. יותר מזה, רציתי ליצור סרט שייתן לכל צופה וצופה חוויה שונה לגמרי. מבחינתי, כבמאי בתחילת הדרך, זו הייתה גם הזדמנות להרים סרט גדול שלא נראה כמו סרט דל תקציב. היה לנו גם מאוד חשוב להעביר תמונה ריאליסטית. אמיל ואני עשינו תחקיר מקיף לדעת בדיוק איך מוקדי החירום בדנמרק עובדים. דיברנו עם שוטרים והאזנו לעוד שיחות רבות מסוג זה. "
עוד הוסיף כי: "יאקוב השחקן הראשי לא היה מודע להערות שקיבלו שאר השחקנים, על מנת לקבל ממנו תגובות אמתיות וגם כדי לשמור אותו דרוך ורענן לאורך כל הצילומים.
גם מבחינת הצופים, אני חושב שהדרך הטובה ביותר להגיע לחוויה משמעותית היא לגרום להם לשבת דרוכים בקצה הכיסא. אני אוהב את קו התפר בין הקולנוע האמנותי לקולנוע שפונה לקהל הרחב. עבורי, ההשראה הכי גדולה היא במאים כמו סקורסזה ואני יכול רק לשמוח בהצלחה לה זכה עד כה סרטי הראשון."
מרשימים מאוד הם צילומי התקריב המקסימליים על פניו של גיבור הסרט הנותנים לצופה להבין את כל מה שעובר על הדמות הן במחשבה והן ברמה הרגשית.
כמו כן, השינויים בתאורה לאורך הסרט מחדר מואר במוקד לזה החשוך במוקד, מתרחשים במקביל לתחושות הגיבור מביטחון מופרז בעצותיו ועד למפח הנפש עם הגילויים על התוצאות…
למעשה, כל כובד משקלו של הסרט מונח בעקבות כך על כתפיו של אסגר (וגם אם יש אנשים נוספים בסביבתו במוקד, הם לא הפוקוס) אשר מבין שעם הגילויים הדרמטיים שלו, הוא מנסה לעשות גם מעין תיקון נפש לעצמו ולגרום לצופה להבין שהגיבור שלו אומנם אמיץ אך לא מושלם. מי שמגלם את אסגר בסרט הוא יאקוב סדרגרן המשובח אותו ראינו כבר בסדרת הטלוויזיה הדנית, "העכביש" ובסרט " מאושרים במיוחד" – עליו זכה בפרס האקדמיה הדנית ובפרס המבקרים כשחקן השנה.
פעמים רבות, הדימויים החזקים ביותר בסרט, הם אלו שנשארים אתך לאורך זמן, ולא אלו הנראים לעין, אלא אלו שהצופה לא רואה.
באופן כזה, הצליח מולר להשיג את מטרתו באופן מושלם.
יש לציין כי זהו לא הסרט הראשון העושה שימוש בטכניקת השחקן האחד בלוקיישן אחד. "הקריאה" עם האלי בארי, "לוק" עם טום הארדי ואחרים עשו זאת לפניו אך לסרט הזה הייחודיות והמעלות הנפרדות שלו.
עד כה, זכה הסרט הצנוע שצולם במשך 13 יום בלבד מתקציב קרן הקולנוע הדנית בעשרות פרסים ברחבי העולם לסרט, לבמאי ולשחקן הראשי.
הוא היה גם המועמד הנוכחי של דנמרק לפרס האוסקר הזר (גם אם בסוף לא נכנס לרשימת המועמדים הסופית) וראו זה פלא (או שבעצם לא ממש) הזכויות לעיבוד האמריקני כבר נרכשו.
באופן אישי, אני תמיד בעד המקור, ועל כן זה הזמן לגשת ולראות את הסרט בדיוק כפי שהוא עכשיו: מעולה !
3.5 כוכבים
