הספר הירוק

"#הספר_הירוק", בכיכובם של: ויגו מורטנסן ומאהרשלה עלי שזכה כבר בשלושה פרסי גלובוס הזהב על התסריט, הסרט הקומי ושחקן המשנה, היה לזוכה פרס בחירת הקהל לסרט הטוב ביותר ב #פסטיבל_טורונטו 2018 ומועמד עתה ל – 5 פרסי אוסקר הוא בגדר Feel Good Movie אמיתי שאין ספק כי תיהנו ממנו.

 

לפני הכל, זהו סרט מסע מרגש המוגש בחן ובחוכמה על שני אנשים המגיעים מעולמות שונים לחלוטין שנאלצים לעבוד יחד – סרט מלא הומור ומוזיקה שיחמם לכם את הלב, יעורר תגובות למה שתראו ויגרום לכם להתקרב ולהתאהב בדמויות.  גרסת "הנהג של מיס דייזי" הפוכה ומשודרגת.

 

 

ארה"ב, 1962. ד"ר דון שירלי (#מאהרשלה_עלי) וטוני 'ליפ' וללונגה (#ויגו_מורטנסן) לא יכולים להיות שונים יותר: שירלי הוא פסנתרן מחונן בעל שם עולמי, אפריקני-אמריקני מעודן, משכיל ומתבודד שנהנה מהדברים הטובים והיוקרתיים שיש לחיים להציע. ליפ, לעומתו, הוא איטלקי-אמריקני כריזמטי, נשוי ואב לשניים, שומר במועדון "קופקבנה" המפורסם שמעולם לא סיים תיכון, עממי ומלא בדעות קדומות שיודע לפתור כל בעיה – אם לא במילים אז במכות.

 

 

כאשר ד"ר שירלי מוזמן לסיבוב הופעות בדרום של ארה"ב, הוא מחליט לשכור נהג שיהיה גם מנהל אישי וגם מעין שומר ראש כי הדרום הוא לא המקום הכי מזמין לגבר שחור בתקופה ההיא…
הוא שוכר את 'ליפ', והשניים יוצאים למסע אנושי ופוקח עיניים במהלכו הם מתמודדים עם גזענות והשפלה – כל אחד בדרכו הוא ועל פי בחירותיו – אך חווים גם רגעים מפתיעים ומלאי הומור – מסע בו הם נאלצים לשים בצד את המחלוקות הטבעיות ביניהם בשביל לצלוח את היעדים של חב' התקליטים שארגנה את כל המסע – ואפילו לפרוח – בטיול של פעם בחיים !

 

 

על רקע הזמנים העוברים עכשיו על ארה"ב וכל המגמה המשתנה בהרכב הקאסטים בסרטים, נדמה כי אי אפשר היה למצוא עיתוי טוב יותר להוציא סרט מהסוג הזה הגם שהוא אכן מבוסס על מקרה שהיה עם שתי דמויות שהחלו את המסע שלהם בשנות ה – 60, נשארו חברי אמת כל החיים ונפטרו ב – 2013 בהפרש של מס' חודשים.

 

 

הגזענות מראה כאן את פניה המכוערות בשלל הזדמנויות וסצינות שאמורות לגרום לצופה להתבייש בהתנהגות שכזו וגם להיות מרוצה שדברים השתנו (אצל חלק מהאנשים) לצד אלו שעדיין ירגישו הזדהות .

 

 

"הספר הירוק" היה סוג של מדריך מודפס לשחורים שכלל רשימה של אכסניות ומקומות בהם היה מותר להם ללון ולהיכנס בדרום של ארה"ב. זהו מעין ספרון הדרכה שחולק חינם לשחורים ויצא החל משנת 1935 ועד 1966. לא יאומן אך נכון.  מיותר לציין כמה נלוזים ועלובים היו אותם המקומות…

 

 

בעוד המוסיקאי המכונן עם סיפור החיים המיוחד והשונה נאלץ ללון בלילה במקומות כאלו, הנהג הלבן שלו יכול היה להיכנס וללון בכל מלון שירצה.

 

 

הם כביכול הפכים ברקע אך מבחינת החברה הלבנה הסנובית מהדרום שניהם לא באמת "מקובלים" : לא השחור – משכיל ככל שיהיה שברגע שסיים לעשות ללבנים שהזמינו אותו גוד טיים, חזר להיות "הכושי" שלא ראוי שיישב איתם באותו השולחן, ולא האיטלקי חסר ההשכלה והגינונים שנחשב עבורם לערס מקומי.
זוהי אחת מנקודות החיבור ביניהם במה שהופכת להיות תקופה מכוננת ומלאת חמלה עבור שתי הנפשות.

 

 

לפעמים יש תחושה כי בסרט מסומנות נקודות שהן פוטנציאל נפיץ מאוד שניתן היה לפתח הרבה יותר אך יחד עם זאת, גם אם אפשר היה לקחת את עומק המקרים המתוארים כאן צעד אחד קדימה ואפילו שניים, הבחירה שנעשתה בסופו של דבר הייתה בחירה מודעת משום שדווקא בחצי חיוך ולפעמים בחיוך שלם ניתן להחליק בגרון סוגיות שהן קשות, הלכה למעשה.

 

 

זו לא הפעם הראשונה בה נצפה בסיטואציה של חברות הנוצרת בין שחור ללבן (מספיק להיזכר בסרטיו של פואטייה משנות ה – 60). יחד עם זאת, תחילת הסרט עשויה להרגיש קצת הפוכה למי שמורגל לראות את השחורים בעמדת נחיתות כי כאן המוזיקאי הוא הרהוט והמלומד והלבן הוא הבור. אך עם ההתקדמות בעלילה, עדיין זהו חברו הלבן המחלץ אותו מסיטואציות מביכות אליהן הוא נקלע.
על כן, יש הטוענים בארה"ב – בעיקר הקהילה האפרו-אמריקנית – שזהו סרט שאחרי הכל מספק את הלבנים משום שזוהי עדיין הדמות הראשית הלבנה שמצילה את ד"ר שירלי ולא ההיפך.

 

 

כל הרחבה מעבר לכך תהווה ספוילר שאין בו צורך משום שאני ממליצה לכם בחום לגשת ולראות את הסרט.

 

את ויגו מורטנסן מצאתי כמעולה בתפקיד המוציא ממנו בגרות בשילוב עם קומיות כפי שלא יצאה ממנו עד כה. אי אפשר שלא לאהוב אותו ואילו מאהרשלה עלי שאני – באופן אישי – פחות אהבתי ב"אור ירח", הצליח להתחבב עליי הרבה יותר בדמות שהולכת ומתפתחת בפני הנהג/חבר החדש לאורך הסרט.

 

ונקודה חיובית ומעניינת על הבימאי. פיטר פארלי היה מוכר עד כה כמישהו שמנפיק קומדיות וולגריות וסרות טעם (על פי רוב עם אחיו). הפעם היה שותף גם בכתיבת התסריט יחד עם בנו האמיתי של אותו טוני וללונגה וגם על בימוי מוצלח ואפקטיבי ובכך פתח לעצמו דלת לליגה אחרת לחלוטין.

 

 

זהו, ללא ספק, CROWD PLEASURE  אמיתי וטוב שיש גם כאלו בין כל היבול הקולנועי שמסביב.

****

© כל הזכויות שמורות לאיריס לקנר 2012

2026 Movie Mania ©