סרטו החדש של טרנס מאליק ("ימים ברקיע", "עץ החיים") מספר את סיפורו האמיתי של פרנץ, חוואי אוסטרי בעל משפחה, אשר סירב להישבע אמונים להיטלר בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה.
סירובו מביא עליו את זעמם של שאר תושבי העיירה הקטנה בה הוא מתגורר עם אשתו וילדיו, ולאחר מכן גם את זעמם של גורמי השלטון הנאצי בעודו נקרא להתגייס. עקשנותו ומחויבותו חסרת הפשרות למצפונו מוציאה אותו למסע מטלטל אשר ידרוש ממנו להקריב את חייו.
לבימאי הסרט, מאליק, שעשה לעצמו שם של יוצר ייחודי ומסתורי כאחד, מייחסים את עובדת היותו יוצר רוחני שעוסק בתפקידם ומקומן של גיבוריו בתוך עולם האמונה. (אגב, יש כבר פרסומים על כך שסרטו הבא יעסוק בישו עצמו).
בסרט הנוכחי, המבוסס על מקרה שהיה, הוא מעמיד במרכזו מישהו שקיבל מעמד של קדוש מעונה שאף הוכרז ככזה על ידי הכנסייה הקתולית בשנת 2007.
יחסם של תושבי העיירה ממנה הוא מגיע כלפיו נע ונד. תחילה רואים עד כמה הוא מחובר אליהם, אחר כך הם כעוסים ואז הם בעיקר מרחמים על האם, הרעייה והבנות לנוכח מה שברור שמצפה להן. המדובר באדם שהיה מוכן ואף התגייס ומשרת את מדינתו אך היה מוכן לעשות רבות עד שזה מגיע לשבועה שהייתה בניגוד מוחלט לאמונתו כנוצרי אדוק, כך מסתבר. עם כל עקשנותו להחזיק באמנותו וחרף כל ניסיונות השכנוע של מקורביו, נדמה לפעמים כי המדובר באדם שמאבד חלקים משפיותו כי מה שעומד כאן לנגד עיניו (או שלא) היא ההבנה שאשתו תיהפך לאלמנה ובנותיו ליתומות מאב.
מבחינה אומנותית, ניכרת טביעת האצבע המובהקת של הבימאי באמצעות צילומי נוף מרהיבים מאוסטריה הפעם על ידי צילום בעדשה רחבה, סצינות ארוכות ושקטות וקריינות הקול הפנימי. ניכר כי כובד המשקל של יצירתו נוטה להתעמק בנשגב, בטבע ובהרהורים מאשר לקבוע עובדות בשטח. זהו קולנוע המשאיר הרבה מאוד מקום למחשבה מצד הצופה ובכך הופך אותו לתובעני במספר רמות.
מבחינתי, אחד מהקטעים המרגשים בסרט הייתה עם הופעתו של ברונו גנץ (שנפטר בפברואר אשתקד) כאשר הוא מגלם שופט צבאי המנסה לתת לגיבור פתח לחרטה ולהבין את מניעיו לפני שהוא חורץ את דינו.
מסרט שאורכו כשלוש שעות ודמות הגיבור לא ממש מעניינת או מתפתחת, דרושה הרבה סבלנות או רצון להתמוגג ממה שהוא כן מעניק על מנת שאפשר יהיה לראותו ללא מפרע או תחושת מועקה.
