סיפור מרגש על ניצחונו של טוב הלב על פני הציניות, המבוסס על חברותם האמיתית של פרד רוג'רס והעיתונאי, טום ג'ונוד.
תוכניתו של רוג'רס הטיפה ברוך ובזהירות ראויה לציון לנדיבות, אחווה, מחילה, השלמה, אהבה ושאר ערכים בין אישיים.
לאחר שמוטלת על כתב מגזין ציני ומחוספס המשימה לכתוב כתבת פרופיל על פרד רוג'רס, הוא מתגבר על הסקפטיות שלו ולומד דבר או שניים מהשכן האהוב ביותר באמריקה.
ראשית לקצת רקע על הדמות האמיתית:
החל משנת 1968 ועד לתחילת שנות ה – 2000, היה פרד רוג'רס למנחה האולטימטיבי של תוכנית ילדים שהייתה ללהיט וזכורה בקאנון האמריקני המשויך לתחומה.
דורות שלמים גדלו עליו והוא נחשב כדמות אייקונית עליה תמיד מדברים בערגה ומתייחסים אליה בכבוד – דבר הבא לידי ביטוי בסרט במספר הזדמנויות בולטות. הצלחתו של רוג'רס לרתק צופים צעירים לאורך זמן בו חלו שינויים חברתיים וטכנולוגיים לא מבוטלים אינה מובנת מאליה והיא מהווה את אחד מהמניעים לכך שלפני שנתיים אף נעשה סרט תיעודי על רוג'רס (שנפטר כבר ב – 2004), בבימויו של מורגן נוויל והיה להצלחה קופתית מרשימה כסרט דוקומנטרי.
כאשר החלו הדיבורים וההכנות לסרט שלכבודו התכנסנו כאן, נרשמה בארה"ב התרגשות גדולה – מה שלא קרה במקומות אחרים בעולם היות ובעוד ששמותיהם של מנחי טלויזיה אחרים היו מוכרים גם מחוץ לגבולות ארה"ב, ותוכניותיהם שודרו מעבר לים, האהדה ארוכת השנים לרוג'רס הוגבלה למולדתו בלבד.
נתון זה מסביר גם מדוע בארה"ב נחל הסרט בכיכובו של הנקס הצלחה גדולה – הן בקופות והן בקרב הצופים והעניק לכוכבה מועמדות לאוסקר בעוד שמחוץ לארה"ב, הוא עורר באזז קטן מאוד (אם בכלל) ובישראל גם לא הופץ (על אף שחלק מהסיבה נעוצה גם במשבר הנוכחי שחרץ גורלות לא מעטים בתחום ההפצה) ועתה הוא זמין לצפייה בשירותי ה – VOD של YES ושל HOT.
וכמה מילים על היוצרים
את הסרט ביימה מריאל הלר, שזהו סרטה העלילתי הארוך השלישי. (המוכר לנו יותר מבין סרטיה הוא "האם אי פעם תסלחי לי?" מ – 2018 בכיכובה המשבח של מליסה מקארתי, כשסרטה הראשון היה סרט נעורים ב – 2015). הבימאית בחרה כאן להשתמש בסיפור האמיתי כנקודת מוצא בלבד וכל היתר היא עוטה בלא מעט דמיון על מנת להדגיש את תרומתו וגישתו של רוג'רס בתוכניתו שבדומה ל"רחוב סומסום", למשל, היו לה יעדים חינוכיים, אך בניגוד אליה, הפוקוס היה כאן על חינוך שהוא רגשי ולא אחר.
הלכה למעשה, הסיפור האמיתי הוא שבשנת 1998 נשלח טום ג'ונוד, כתב המגזין, "אסקווייר" להיפגש עם פרד רוג'רס ולכתוב עליו כתבה של 400 מלים לגיליון מיוחד שיוקדש לגיבורים אמריקנים.
ג'ונוד, כתב מוערך אך שנוי במחלוקת, שהתמחה בתחקירים וראיונות נוקבים, התרעם תחילה מהדרישה שייפגש עם מנחה של תוכנית ילדים, שמעולם לא סטה מדרך היישר והיה בגדר קונצנזוס, ויכתוב עליו, אך לבסוף נכנע לה.
המפגש עם רוג'רס שינה את חייו של ג'ונוד והכתבה הייתה לכתבת שער בת אלפי מלים.
בסרט הנוכחי הוחלפה דמותו של טום ג'ונוד בזו של כתב מומצא, לויד ווגל, עם סוגיות משלה שרוג'רס הרחום, המוכשר והפיקח ינסה לתקן ולסייע בדרכו הייחודית.
(*עובדת בונוס: במציאות שימש רוג'רס גם ככומר פרסביטריאני – אך יוצרי הסרט בחרו שלא להכניס נתון זה בכלל).
זהו סרט המתנהל בקצב איטי המתקשר לאופיו של הגיבור ובשל כך עשוי להפריע לחלק מצופיו,
אבל
ופה מגיע אבל גדול:
טום הנקס מוכיח שוב שהוא ראוי להימנות עם טובי השחקנים שיש לנו כיום ברגישות עד אין קץ, מת׳יו ריס עושה תפקיד טובעני וטוב והסרט מצליח להתרומם בנקודות מסוימות בזכות רגעי החסד ההומאניים שבו שאין מה לזלזל בהם.
***
