סרטו של אריק לובצקי היוצא בעיתוי מושלם בתקופה בה עוסקים השכם וערב בכל נושא ההטרדות המיניות, תנועת METOO ומתנהלים דיונים ציבוריים ופרטיים על היכן, למעשה, נמתח הגבול בין התנהגות לגיטימית לכזו שהיא בריונית או בכפייה, האופן בו גברים מפרשים התנהגות של אישה במצבים שונים ומחדדת את נושאי יחסי המרות והנאמנות המשפחתית.
לובצקי מביים סרט שנכתב ע"י מיכל אקרמן אודות עודד, איש אקדמיה ומחקר מדעי בכיר, שביום חגיגי בו אמור היה לקבל את פרס דן דוד היוקרתי, הוא מוזמן לחקירה במשטרה. מתברר לו שנועה, דוקטורנטית שעבדה אצלו, מאשימה אותו בהטרדה מינית.
בהדרגה הולך וחרב עליו עולמו. לאחר עימות עם נועה הוא מכחיש כי היה קשר רומנטי איתה. אולם ראיות חותכות של המשטרה וייעוץ מעו"ד, גורמים לו להודות כי שיקר ואכן היה רומן.
הפרשה מוצגת מנקודת מבטן הסובייקטיבית של כל המעורבים ללא נקיטת עמדה, ובוחנת את הגבולות הדקים והעדינים בין המותר והאסור לצד חולשותיו הבסיסיות של האדם. כתיבת התסריט לוותה בתחקיר מעמיק עם חוקרי משטרה של עבירות מין, עורכי דין מומחים בתחום, אנשי ציבור שחוו תלונות מסוג זה ונשים נפגעות תקיפה מינית.
בראיון לקראת הסרט אמרו הבימאי והתסריטאית כי – כיוצרים – הם נחשפו לסוגיה במלוא העוצמה, כשאנשים קרובים אליהם עמדו בסיטואציות קשות הקשורות בכך. הקלות בא יכולים חיי אדם ומשפחתו להיהרס והקושי בקביעת אמות מידה וצדק ליוו אותם בהתמודדות הקשה של כתיבת הסרט.
הפעם בחר הבימאי, אריק לובצקי, שהתמודד בעבר בסרטיו עם סוגיות משפחתיות וחברתיות שונות, להציף סיפור השופך אור על מצבים שהפכו להיות תדירים מדיי בחיינו.
הקאסט הוא נהדר, הסיטואציה היא ריאלית והתוצאה היא כזו שלאחר הצפייה מתעורר צורך בדיון – שגם הוא נחוץ כיום במציאות בה המצב – גם אם משתנה, עדיין רחוק מלהיות אידיאלי.
