בקולנוע וב #נטפליקס מהיום: "#רומא" של #אלפונסו_קוארון העושה שימוש בכל היבט אומנותי שיש למדיום הקולנועי להציע, מצלם את סרטו בשחור לבן כבחירה מודעת בהשראת הניאו-ריאליזם האיטלקי ומביא לנו כרקע את התקופה המהפכנית, הנרטיב הלאומי של אותה עת המבעבע במקסיקו.
את כל אלו הוא פורס על פני 135 דקות ארוכות מדיי שיש לצלוח אותן לטובת הצפייה המלאה בו.
זהו סרטו האישי ביותר עד כה והביוגרפי למחצה של הבימאי המקסיקני המצליח והמוערך – בו הוא מציג מזיכרונותיו כילד בשנות ה – 70 של המאה הקודמת בשכונת 'רומא' שבניו מקסיקו.
גיבורת הסרט היא דווקא קליאו (יאליצה אפאריסיו בהופעה ראשונה), משרתת ומטפלת המהווה ממש אם שנייה לילדי המשפחה – שלדמותה של זו האמיתית הוא גם מקדיש את הסרט.
להבדיל מהילדים הבהירים דוברי הספרדית, לקליאו מראה שונה ודיאלקט אחר המגיע מהכפרים המרוחקים ומוצא האנשים בו .
אנשי הבית הנוספים הם: האב אנטוניו – רופא במקצועו שעוזב את משפחתו בגלל רומן שהוא מנהל, האם סופיה – מורה לכימיה המנסה להתמודד עם מהמורות החיים, ארבעת ילדיהם (3 בנים ובת) עם רצונותיהם הלגיטימיות בהתחשב בתנאים בהם גדלים, הסבתא תרזה הפרגמטית ואדלה – משרתת נוספת.
כאשר מתחיל הסרט, אנו עדים לבית יציב ומבוסס שנראה כי הבעיה הגדולה ביותר בו היא חניה צרה מדי עבור הרכב המשפחתי רחב הידיים אותו מצליח האב להחנות לצלילי מוסיקה קלאסית.
ככל שהסרט מתקדם לאיטו – חייבת לציין – צצים קונפליקטים ומופיעות בעיות בחייה של קליאו, בחיי בני המשפחה ובסביבת המחיה של כולם.
חוזקות או בעיות?
הסרט כולו רווי בשוטים מושקעים וארוכים שיש בהם סמליות אך גם שיממון בשל אורכם.
מצד אחד, ניכרת תנועת מצלמה רוחבית הסוקרת את המתרחש בזמנים שונים או את נקודת מבטו של הילד כמישהו שצופה אך לא תמיד קולט את מה שקורה מתחת לפני השטח. ואז יש צילומים ארוכים כמו בתחילת הסרט שלאחר שראינו את כל מה שניתן בתוך שלולית הספונג'ה, תוהים למה לא מתקדמים כבר לדבר הבא.
ואז יש צילומים מרשימים באמצעו כמו ההפגנה וההתפרעויות בעיר באמצע רכישת רהיט לתינוק של קליאו, הסצינות הארציות כשברקע מטוסים (סמל לחלום "לעוף משם"?!) או השוט המורכב בים בסיומו אך בין לבין הרבה צילומים ארוכים יתר על המידה שאינם תמיד מוצדקים.
אגב, קוארון קיווה שהצלם הקבוע שלו, עמנואל לובצקי, יצלם גם סרט זה, אך הוא פרש בשלב הקדם-הפקה. אז לקח קוארון גם את מלאכת הצילום ובכך הוסיף לעצמו תפקיד נוסף מלבד: הבימוי, התסריט, ההפקה ואפילו חלק מהעריכה.
אפרופו עריכה: קוארון היה שותף לעריכה אך הפעם לא קיבל סיוע מאולפנים גדולים היודעים גם מתי לקצץ ועל כן, זהו מקרה נוסף של בימאי המאוהב בחומרים עד כדי כך שברגעים מסוימים זה בא על חשבון הצופה.
הסיפור מציג נקודת מבט של אישה כמו שקליאו מגלמת. מהשקופות המושתקות שצופות במתרחש אך היעדר השליטה במצבן מביא אותן לשיברון לב. יש לה רגעים מרגשים בהחלט המתרחשים בחיק המשפחה אך נראה שגם אם הביטוי לנשים כמו בת דמותה הוא חשוב וראוי לדיון קולנועי, הביצוע בסופו של דבר פשטני מאוד.
הסרט כבר הצליח להיות משאבת פרסים ומועמדויות משומנת : זכה בפרס אריה הכסף בפסטיבל ונציה, בפרס הקולנוע הבריטי העצמאי לסרט הזר הטוב ביותר, קצר את כל המחמאות בתואר סרט השנה של מבקרי הקולנוע של ניו יורק, לוס אנג'לס, פילדלפיה, סן פרנסיסקו, וושינגטון, שיקגו ואטלנטה.
וגם… מועמד ל – 3 פרסי גלובוס הזהב בקטגוריות הבימוי, התסריט והסרט הזר, ונבחר לנציגה של מקסיקו לפרס האוסקר לסרט הזר .
זהו הסרט הראשון של #NETFLIX ענקית הסטרימינג – שיוצא גם לבתי הקולנוע בסמוך לתחילת שידורו באתר במהלך הפצה מצומצם לזמן מוגבל – ובכך מועיל הן לבימאי והן למפיצה שלו המחפשת הכרה ותחושת יוקרה והשתייכות ל"ליגה של הגדולים".
לסיכום:
בין אם תחליטו לצפות בסרט על המסך הגדול או שעל המסך הביתי והחכם בנוחות הפרטית שלכם או אולי אפילו גם וגם למתלהבי היתר, זוהי יצירה יפה ואישית שתתאים לחלקכם.
***1/2 כוכבים
