חייבת להודות שהרעיון – על הנייר לפחות – נשמע מגניב: תארו לכם עולם ללא "הביטלס" (זה החלק הפחות כייפי, אבל…) ואז מגיע מישהו שהוא היחיד שמכיר וזוכר את מילות השירים והלחנים ומביא לעולם את הבשורה המוזיקלית המדהימה שלהם.
טוב, ברור שמסביב יש סיפור המסביר את כל הסיטואציה ואפילו שהצליחו למצוא עלילה מופרכת ביסודה המתבררת כעשויה לעניין, בחירות הליהוק ומינון השירים הרסו את הפוטנציאל הטמון בסרט עצמו.
אז נתחיל מהעלילה –
ג'ק מאליק הוא מוזיקאי צעיר וכושל הנאבק לשרוד בעולם השירה המקצועי. אך יום אחד, מתעורר ג'ק מתאונת דרכים מסתורית בעולם שבו הביטלס, הלהקה המצליחה ביותר אי פעם, מעולם לא הייתה קיימת, והוא האדם היחיד בעולם שזוכר אותה ואת שיריה.
בעזרתה של הסוכנת האמריקנית שלו ובעזרתו של המוסיקאי והיוצר – אד שירן, הוא הופך להצלחה מסחררת ולתופעה עולמית. אך ככל שהוא נוסק בשמי התהילה, הוא מסתכן באיבוד חברת ילדותו אלי, היחידה שתמיד האמינה בו וארגנה לו את כל ההזדמנויות ההתחלתיות עוד בבית באנגליה. כשהחלון המפריד בין חייו הקודמים והחדשים הולך ונסגר, ג'ק יצטרך לחזור לעצמו ולהוכיח שכל מה שצריך זו אהבה ו… אמירת האמת.
הכיוון החד יותר שתופס הסרט הוא דווקא זה של הדרמה הרומנטית ועל הדרך יש את המוסיקאי המתוסכל שמתפרסם כאשר הוא היחיד המכיר את יצירותיהם של 'הביטלס' כאשר הוא, למעשה, מרמה את כל העולם.
ציפיתי מהבימאי – דני בויל ("נער החידות ממומביי", "טריינספוטינג", "סטיב ג'ובס", "127 שעות") ומהתסריטאי – ריצ'ארד קורטיס ("4 חתונות ולוויה", "נוטינג היל", "יומנה של ברידג'ט ג'ונס"…) שיגיחו עם תוצאה הרבה יותר טובה ולא עוד קיטש עם רעיון טוב בבסיס בלבד.
למעשה, מלבד השתלשלותה הסיפור שאיבדה כיוון, אחת הטעויות הגדולות נעשתה בשלב הליהוק כאשר נבחר שחקן חסר כל כריזמה, הימש פאטל, לשיר את שירי הביטלס. הוא לא מצליח להזיז ולו מיתר אחד בכיוון הנכון אצל הצופה ואליו הצמידו את לילי ג'יימס שהוא חמודה אך חוסר הכימיה ביניהם גם כן ניכר.
ועל כן, בסרט עם הרבה רצון טוב לכבד את אחת מתופעות התרבות המוסיקליות הגדולות של המאה הקודמת, אד שירן אחד שיוצא לפחות אמין, קייט מקינון מעצבת אך שאומרת את האמת בפנים, מינון לא ברור של שירי ביטלס בתוכו ושחקן ראשי שאינו מספק את הסחורה התוצאה קלוקלת וקלילה מדיי.
לראות או לא לראות? ההחלטה היא עכשיו שלכם בלבד !
***
