סרט ההמשך להצלחה המסחררת שהביאה יותר מ- 20 מיליון צופים לבתי הקולנוע ברחבי העולם.
משפחת ורנוי חוזרת.
אחרי שניסו בכל אמצעי למנוע מ- 4 בנותיהן להתחתן עם חתנים מכל הצבעים והסוגים, קלוד ואשתו מארי חוזרים מביקור במדינות הבית של החתנים: אלג׳יריה, סין, חוף השנהב וגם ישראל. הם בהלם, הם לא יחליפו לעולם את צרפת האהובה שלהם.
אבל כשהם חוזרים, מחכה להם הפתעה. מסביב לשולחן עם כל המשפחה, הם מגלים שלחתנים שלהם לא טוב בצרפת, והם השפיעו על נשותיהם, הבנות שלהם, לעזוב את צרפת לטובת חיים במדינות מהם באו.
לא הורים כמו קלוד ומארי יתנו למשפחה להתפזר ולעזוב את צרפת האהובה. וכך הם יוצאים לפעולה מתוכננת כמו מבצע צבאי כדי לשנות את דעתם של החתנים והבנות ולהוכיח להם שאין כמו בצרפת!
אם הסרט הראשון היה בורקס או "סרט קרואסון" אם תרצו וסיפק פאנצ'ים הכי לא פוליטקלי קורקט בקצב מהיר, הרי שכאן ניכר כי הכינו את הקרקע לרדת לעומקם של הדברים.
עדיין בהומור ועדיין ברוח השוק התרבותי של 4 הבנות שנישאו ל – 4 בני מהגרים, רק שהפעם העלילה מספקת הזדמנות לרדת לעומקן של בעיות המדינה מנקודת מבטם של אלו המנסים בכל מאודם להשתייך אליה וכאשר אינם מצליחים, הפתרון שלהם הוא לחזור לארצות המקור או להיכן שתובטח פרנסה. זוהי כמובן רפלקציה על תופעה של הגירה שלילית שהיא נחלת הצרפתים בתקופה האחרונה ומוצאת את ביטויה בסרט.
בצד השני של המטבע וכתירוץ המושלם להשאירם קרוב, מתאמצים הורי הבנות להראות את צדדיה החיוביים והטובים של צרפת ומתגלים כפטריוטיים אמיתיים המוכנים כבר לסבול גם את המהגרים ובלבד שהמשפחה תישאר ביחד.
מבחינה זו, נושא הסרט יותר אחריות ורצינות על אף שאנחנו עדיין נשארים בז'אנר הקומי ועם אותם השחקנים.
