שלושה זקנים וילד, מוצאים עצמם תקועים ביחד בבית אבות בירושלים.
מצד אחד הילד שהוא גאון מבריק אבל חסר יכולת חברתית, מצד שני סבא שלו – אותו לא פגש מעולם, איש לח”י שהקים את המדינה ולא מאמין בדמעות. איתם, החבר הכי טוב של הסבא מימי המחתרת, מלא יצרים ותשוקה שכבר לא תתממש, ודוד אנגלי שחקן שייקספירי, מתוסכל וחסר כל שחייב מאתיים שלושים ושתיים אלף יורו.
אבל יש דבר אחד שבכל זאת מאחד אותם – הם רוצים לשדוד בנק ביחד.
הם רוצים לנקום בממסד שלא משלם פיצויים לילד על מות אביו, רק כי ככה כתוב באותיות הקטנות. והם רוצים את הכסף כדי להגשים חלום אחד אחרון של כל אחד מהם.
רשף לוי, שאביו היה איש לח”י ושדד בנקים בתקופת המנדט, חוזר בדרמה מלאת חום והומור, על ילד ושלושה זקנים, האנשים השקופים של החברה שלנו, שלומדים אמת קטנה על אהבה, משפחה ונקמה.
לפעמים סרטים מציבים לך מראה ולפעמים הם בגדר ה – Wishfull Thinking שלך. כאן אנו רואים כיצד לוי בחר להחיות את אביו דרך דמותו של ששון גבאי ולהציב סיטואציה של "מה היה יכול לקרות אילו… היה בחיים והכיר את נכדיו".
סרט בידור מהנה עם קאסט נהדר וירושלים כלוקיישן המצטלמת נהדר. מפעים לראות כמה שהיא פוטוגנית…
אות אזהרה :
הרבה פעמים יש לנו נטייה לשפוט סרטים ישראליים כי משום מה הם נראים לנו פאתטיים. הם יותר מדיי קרובים בשפה, בדמויות, בלוקיישנים ובהווייה. אל תתנו לזה להטעות אתכם ולכו לראות בכיף.
