סרג'יו קסטליטו – שחקן ובימאי איטלקי מוערך ומשובח, הגיע השנה לפסטיבל חיפה לצד אישתו – הסופרת מרגרטה מזנטיני – עם סרטו החדש, "אף אחד לא יכול להציל את עצמו לבד".
קסטליטו הוא יליד רומא 1953, שסיים את לימודי המשחק שלו ב-1978 והחל מייד בקריירה של משחק בתיאטרון. הוא גם הופיע במספר רב של סרטים ביניהם ניתן למנות את: "המשפחה" של אטורה סקולה, 'La Carne' של מרקו פררי, "הכחול הגדול" של לוק בסון, "המטבח של מרתה" של סנדרה נטלבק, "לך תדע" של ז'אק ריווט, "הנשיקה האחרונה" של גבריאלה מוצ'ינו ו"מוכר החלומות" של ג'וזפה טורנטורה.
יכולותיו הקומיות לצד הכנות שהקרין בשורה ארוכה של תפקידי אופי בהם הופיע, הקנו לו עם השנים מקום של כבוד בקולנוע האיטלקי בפרט והעולמי ככלל.
בין הסרטים המעולים שביים, ניתן למנות את: "נולד פעמיים" ו"לא לזוז".
בראיון איתו, פגשתי ביוצר מלא בתשוקה, באהבה לחיים ולרומנטיקה ובהערכה גדולה לאנשים הקרובים המקיפים את חייו.
האם פעם ראשונה שלך בישראל? כיצד אתה מתרשם עד כה?
"כן. פעם ראשונה שלנו. הוזמנו לפני מס' שנים ולא יכולנו להגיע, ועכשיו הגיעה העת. אנו כל כך שמחים להיות כאן ויש לנו הערכה גדולה מאוד למדינה זו. כולי ציפייה להספיק לראות כמה שיותר מהארץ בזמו שעומד לרשותנו."
מה אתה יודע על פסטיבל חיפה?
"אני מכיר היטב את הפסטיבל בגלל שגם אם לא הייתי, סרטים שלי ואיתי הוצגו כאן ודרך הקשר עם המארגנים, למדתי עליו רבות.
עד כה, עשית סרטים נפלאים שהשאירו בי – ולא רק – רושם עמוק דרך האנושיות, הרגישות ולפעמים גם ההומור שבהם. כיצד הגעת, אם כן, לעשות את הסרט הנוכחי עימו הגעת לפסטיבל?
"דרך ההשראה שקיבלתי מהספר אותו כתבה מרגרטה ועליו מבוסס הסרט. המילים שהיא כתבה והאופן בו הם כתובים מאוד ויזואלי – מה שהופך לזכות גדולה מבחינת בימאי לגלות את הדימיון החבוי מאחורי המילים. חיפשנו הפעם סיפור "קטן" יותר. אנושי. סיפור על מערכת יחסים בין אנשים, אהבה גדולה בין 2 אנשים שכבר חוו ונכוו מאהבה בעבר אך צוללים לתוך אחת חדשה שוב."
מה מיוחד בעבודה עם אישתך – גם היא מוערכת בתחומה?
"זוהי פריבילגיה גדולה מבחינתי. יש לה את היכולת לכבוד סיפורים נפלאים וכאשר יש לך סיפור טוב, יש לך סרט עם פוטנציאל טוב בידיים. התחלה של כזה. אני אוהב את האופן בו היא כותבת את הדמויות. הן כל כך מובנות אצלה… זאת אבל גם העובדה שאני תמיד מרגיש שהיא לצידי ולא כועסת או מקנאה אם אני משנה קצת את הכתיבה הראשונית שלה."
מה הדבר הכי חשוב שרצית להעביר בסרט?
"שאלה. לטעמי, לסרט טוב יש את היכולת להציף אצל הצופה שאלה, תהייה. כך הצופה נדרש לחשוב על תשובה וזוהי תוצאה טובה מבחינתי כבימאי. בסרט הנוכחי, הצופה ישאל את עצמו מדוע נגמרה האהבה. מה עשו הגיבורים כדי להגיע למצב הזה. אני אוהב שהצופים ייצאו מהסרט כאשר הם ממשיכים לחשוב על משמעות הסרט והסוגיות שבו.
יש לי חבר שהתקשר אליי ממש כאשר יצא מהקרנה של הסרט ואמר לי כי התעורר בו צורך לעשות אהבה עם אישתו עוד באותו הלילה ולחבק בחוזקה את בנו. וכששמעתי את זה, זה עשה אותי מאושר שהצלחתי לעורר אצלו את הרעב לאהבה."
האם היית מגדיר את עצמך כפמיניסט?
"ממש לא. יש לי כבוד גדול לנשים וגדלתי עם אימא ושתי אחיות שהיו המשמעותיות ביותר לחיי הבוגרים, אך אני סולד מהאג'נדה הפוליטית שמתלווה לביטוי. עלינו להאמין בבני אדם באשר הם. פגשתי בחיי נשים מדהימות אך גם כאלו נוראיות…"
להשתתף בסרטים השתתפת יותר, אך לביים… אחת ל.. למה? האם זה צורך להבשיל ?
"אני חושב שהכל קורה מסיבה מסוימת. גם בעקבות המפגש שלי עם אישתי כיוצרת, אך גם שלאחר כ – 70 סרטים בהם שיחקתי, התעורר בי הצמא לעשות את הכל גם מנקודת מבט נוספת. מבחינת כמות וזמן אין לי תשובה ברורה אך כל הסרטים שביימתי עד כה הגיעו להבנתי בדיוק בזמן שהיו צריכים לצאת."
מה אתה יודע על עצמך כבימאי – היום בגיל 62 – שלא הבנת לפני 3 עשורים?
"הבנתי שלשחק זוהי דרך להביע את דעתך על החיים. לא רק הכסף. משום שאתה מסכים או מבין סרט. ואם אתה קצת חכם, אתה יכול להשתמש בעבודתך כפנס מאיר. זוהי החוויה שנשארת איתך בסוף עבודה על סרט. הסרט הוא לא האמת. האמת הם החיים. עליך ליצור משהו שהוא חזק מהחיים."
יש לך קטע בסרטים שלך כמוטיב חוזר עם "החלום ושברו" . מהיכן הוא מגיע?
"אני מנסה לעשות את הסרטים שאני בוחר ללכת לראות. אני חושב כבימאי בצורה שהיא הכי קרובה למה שהצופה חושב. החיים הם כאלו שאיני יכול לחיות מבלי לחלום אך יודע שחלקם לא יגיע למימוש."
מהו ה"אני מאמין" שלך בחיים?
"בחיים הם המסע לעבר הדברים המשמעותיים: אהבתי לאישתי, לילדים ולהשאיר את הראש שלי פתוח לדברים. להמשיך להיות סטודנט של החיים עד סוף ימיי. לכל האומנים יש חובה להישאר מעט נאיביים בשביל עבודתם הנאמנה. האומנות מבחינתי, הופכת אותך ליותר אנושי. אתה מבין יותר מהחיים מעבודה של פיקאסו מאשר מכתבה של עיתונאי. משהו שנוגע."
מה עניין אותך בתהליך הליהוק?
"אני חייב כישרון אך גם אמפתיה אנושית. שאראה בעיניו את הניצוץ שאני זקוק לו".
האם יש לך חלק גדול בבחירת המוזיקה בסרטיך?
"מבחינתי המוזיקה היא חלק מהכתיבה. בסרט הזה לא בחרתי סתם שרים, אלא את קולותיהם של הזמרים המשקפים את מה שרציתי באותו הרגע."
אתה עבדת עם בימאים גדולים ושחקנים נפלאים. עם מי עוד היית רוצה לעבוד?
"ג'ון קסאבטס, ללא ספק."
וסרטיהם של אילו בימאים אתה אוהב במיוחד?
"פליני, ברגמן, בנואל, ויטוריו אסקולה ואחד שלי…"